https://www.tipot.co.il

בזוגיות צריך לדבר

ערן, בחור טוב לב בן 37, מחפש את שידוכו כבר זמן רב. הוא מתלונן על כך שלא מציעים לו מספיק פגישות שידוכים, וגם כאשר כבר מציעים לו, הפגישה מסתיימת בדרך כלל מהר מאוד כאשר הבחורה מוצאת תירוץ כלשהו כדי לסיים את הפגישה וכמובן שבהמשך מקבל הודעה מהשדכנית על חוסר הרצון שלה להמשיך בפגישות.

הוא מתאר (בקושי רב ובתמציתיות גדולה) עולם תקשורתי מוגבל ביותר, בו יש לו קושי גדול ליצור שיחה ולפתח אותה – דהיינו, לשאול שאלות, לתאר ולספר על עצמו, להביע דיעה וכו'

תוך כדי בירור עולה שהוריו, אנשים טובי לב מצד עצמם, חיו חיים שקטים ושלוים, ללא מריבות, עם שלום בית והרמוניה זוגית, אבל לא היו מדברים בינהם כמעט בכלל. השיחות בינהם היו מסתכמות בדיבורים טכנים קצרים, ומעולם הוא לא שמע אותם משוחחים, שואלים, דנים על מצב, מספרים על איך היה היום בעבודה וכו'...

הציורים ההוריים משפיעים מאוד על התפיסות הזוגיות שלנו. ודאי שכאשר אדם רואה ציור של חוסר תקשורת, ובמיוחד כאשר מבנה הנפש הפרטי שלו נוטה למקום של חוסר דיבור – היינו, שלימות פנימית, תחושה שטוב לו בתוך עצמו, ומאוד נח לו בחוסר דיבור הזה (מקום כזה שבאופן כללי שייך לגברים, ולכן הרבה מהתלונות של נשים נשואות הן על כך שאין להם פרטנר לשיחה...), מתפתחת אצלו תפיסה שבכלל לא צריך לדבר, ואח"כ להרגל של חוסר דיבור וחוסר יכולת לתקשר, דבר שוודאי מאוד מפריע לתהליך השידוכים.

הכח וההשפעה של ציורי עבר ובמיוחד של ציורים הוריים, הוא בכך שהם נחקקים בנפש בתור אמונה של ככה זה! כך צריך לפעול. אח"כ זה יורד ומשתכלל להרגל רגשי ומעשי. כדי שערן יוכל לשנות את ההרגל של חוסר הדיבור, ראשית הכל הוא צריך לשנות את האמונה שהתיישבה בתודעה בעקבות אותו ציור, ש"אפשר לנהל זוגיות טובה גם בלי לדבר". הרי זה מה שהוא ראה בילדות. זוגיות טובה שמתנהלת ללא תקשורת. (אמנם לא טובה בצד השלם של התפיסה הזוגית, אבל בהחלט לא הרסנית ב"ה – מריבות, האשמות וכעסים וכו').

ואחרי שמחליפים את האמונה החוסמת באמונה מקדמת, כלומר, שמבינים בשכל שכדי ליצור זוגיות טובה ושלימה צריך לדבר, וראוי לדבר, ובפרט כשמדובר בתהליך השידוכים, שהרי הדיבור הוא הוא הכלי שמגלה את האדם ומאפשר לבחור ולבחורה להכיר אחד את השני – אז השלב הבא הוא, שצריך להתחיל לעבוד על פיתוח הרגלי דיבור חדשים. צריך פשוט להתאמן.