https://www.tipot.co.il

א. כאשר בני זוג נישאים, הם משוכנעים כי חייהם יהיו מלאי רגשות של הערצה ושל סיפוק תמידי. אולם הציפיות לא תמיד מתגשמות. החיים רצופים בשינויים ותמורות. מטרת השינויים היא לבחון את בני האדם, לבדוק את תגובותיהם בזמנים של הצלחה ובזמנים של כישלון, כיצד יתמודדו עם מכשול ודאגה, וכיצד תשפיע עליהם ההצלחה. הידיעה כי קיימים מצבים שונים, מקילה מאד.

ב. קל לדבר על הצלחה בחיים, אולם לעתים יש נפילות וקשיים. גם במצבים אלו אין להשבית את השגרה. הפסקת השגרה היא תחילת הסוף, תחילת פירוקו של הבית. המשך השגרה למרות הקשיים, מוסיף כוח, מרץ והמשך לחיים עצמם.

ג. תחילת הריב דומה לפתיחת סדק קטן בסכר מים. בשלב הראשון קל לסתום את הפירצה, אולם עם חלוף הזמן, המים החודרים דרך הסדק ומרחיבים אותו. ככל שיארך הזמן, יקשה לתקנו. על כן, גם אם פורצת מריבה, יש להשתדל להשלים מיד בין הניצים. החובה של סתימת הפרצות מוטלת על בני הזוג עצמם.

יש לחבר את החלקים שנשברו. בוודאי עדיף היה שלא יתפרקו והאחווה לא תתנפץ, אבל יש לחברם לפחות מיד עם שבירתם. מריבה ארוכה הופכת למחלה מתמשכת שקשה לרפאה.

ד. אסור להזכיר בשום פנים ואופן את המילה: "אני רוצה להתגרש", גם אם אומרים זאת בצחוק. מילים אלו מהוות לעתים זרע שנובט ועלול להצמיח לאחר שנים רבות צמח פרא. מילים אלו שוברות את הקסם שנוצר במילים: "הרי את מקודשת לי..."

ה. על בן הזוג להרגיש כי הוא אחראי לרווחתו, לשמחתו ולאושרו של בן זוגו. עליו להיות מוכן לעבור באש ובמים למענו. זוהי חובה גמורה ולא רגש בלבד.

שני בני הזוג צריכים להתייצב זה ליד זה, כדי שיוכלו בכוחות משותפים לדחוף את עגלת חייהם בעליות קשות בחיים. לפרנס משפחה, לשמור על בריאות טובה, לחיות יחד, לגשר על פני קצוות רחוקים. כל המטרות הללו ניתנות להשגה, כאשר הם חיים בנאמנות.

ו. ביטוי מילולי הוא לעתים קרובות פרי כעס רגעי, ואינו מוכיח על אי אהבתו והערצתו של בן הזוג.

בדרך כלל, כאשר אישה משפילה את בעלה (או להיפך) הוא רוגז מאד. לעיתים, האשה כועסת כי הבעל העליב אותה על לא עוול בכפה. לעיתים, השבר מתחיל במילה אחת וממשיך להדרדר ללא גבולות. חילופי מילים בין בני זוג, קשים ככל שיהיו, אין הם סיבה לגרום לפירוד ולשבר. אם נשמעת מילה טיפשית, יש להתעלם ממנה ולהמשיך לחיות באושר.

ז. לעולם לא יאמר איש מבני הזוג לרעהו: "אני שונא אותך". העושה זאת כאילו נוטל כלי חרסינה עדינים ומוחץ אותם על הרצפה. אמנם ניתן להדביק כלי חרסינה שנשברו, אולם אין הם שלמים כבתחילה. דיבורים אלו הם כתקיעת סכין במרקם העדין של הנישואין.

ח. על בני זוג להחליט כי כל בקשה תיאמר תמיד בצורה אדיבה: "בבקשה..."

 כאשר יש שימוש במילים: "בבקשה", "תודה", היחסים הופכים להיות נעימים יותר. נימוס מוסיף אצילות לבית. יש להקפיד לבצע דברים המביעים הערכה והכרת תודה. לעולם אין להרים קול בבית, גם כאשר הדברים אינם 'מסתדרים' כמצופה.

ט. על הנשים לשמור על הופעה נאה בביתן. בני הזוג צריכים למצוא חן איש בעיני רעהו. אין לזלזל בהופעה חיצונית. בסופו של דבר, משתקף בה זלזול שחשוב מאד למנוע את קיומו.

י. נישואין אינם שותפות מלאה. הבעל הוא רב החובל של ספינת הנישואין והאישה היא רב המלחים. כאשר שניהם חיים בהרמוניה, הספינה שטה בנחת לחוף מבטחים. לעומת זאת, כאשר רב החובל רודה ברב המלחים, בדרך כלל פורץ מרד, ומהלך הספינה מושבת.

על כן, עיקרון חשוב בחיי הנישואין הוא להבין כי לכל אחד מהשותפים בבניית הבית המשותף יש זכויות. שניהם יוצרים ישות אחת, אשר אין טעם למלחמה בין חלקיה.