https://www.tipot.co.il

צְרִיכִים לָלֶכֶת לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה. וְכָל בּוֹגֵר יְשִׁיבָה שֶׁיָּכוֹל, נָחוּץ מְאֹד שֶׁיַּקְדִּישׁ זְמַן לְהַרְבָּצַת תּוֹרָה בְּקֶרֶב הֲמוֹן הָעָם. אַחַד הָאֲסוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא הַבּוּרוּת. אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם בְּיַהֲדוּת, כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לָהֶם מְעַט לַחְלוּחִית שֶׁל יַהֲדוּת בַּנְּשָׁמָה, בְּמִקְרִים רַבִּים הִיא לֹא מְנֻצֶּלֶת בְּצוּרָה יְעִילָה.

לְדֻגְמָא: בָּא אֵלַי זוּג לְיִעוּץ בְּעִנְיָן מְסֻיָּם. שָׁאַלְתִּי אֶת הַבַּעַל: "סְלַח לִי, הַאִם אַתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין?" וְהַלָּה הֵשִׁיב: "כֵּן, בְּיוֹם שַׁבָּת"... לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנַי, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: "לָמָּה?"

הִסְבִּיר הָאִישׁ בִּתְמִימוּת: "אֲנִי עוֹבֵד בְּתע"ש, עֲבוֹדָתִי מַתְחִילָה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וּמִסְתַּיֶּמֶת בָּעֶרֶב, כָּךְ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ אֵין לִי פְּנַאי לְכָךְ, רַק בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין עֲבוֹדָה יֵשׁ לִי זְמַן".

מִסְכֵּן, עַד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ טוֹב, גַּם זֶה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. אִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ לְשִׁעוּר תּוֹרָה בָּעֶרֶב, אוֹ אֲפִלּוּ רַק בְּשַׁבָּת, הוּא כְּבָר הָיָה נִרְאֶה שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי.

עָמְקָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין

אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֵין לִלְמֹד מִמִּקְרֶה עַל מִקְרֶה. אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַסִּיק בְּעַצְמוֹ מַסְקָנוֹת וּלְהַתִּיר לְעַצְמוֹ לַחְטֹא, מִכָּךְ שֶׁפְּלוֹנִי הוּא חוֹטֵא גָּדוֹל, וּבְכָל זֹאת לֹא הֶעֱנִישׁוּ אוֹתוֹ מִשָּׁמַיִם. לְכָל אֶחָד חֶשְׁבּוֹן מִשֶּׁלּוֹ, וּבְבוֹא יוֹמוֹ, לֹא יְוַתְּרוּ לוֹ. הַסִּפּוּר שֶׁאֲסַפֵּר לְהַלָּן, יָכוֹל לְלַמֵּד עַל כָּךְ הַרְבֵּה:

יוֹם אֶחָד בָּאָה אֵלַי אִשָּׁה אַחַת מְבֹהֶלֶת מְאֹד. הִיא נִכְנְסָה בְּלִוְיַת נַעֲרָה בַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וּבְפִיהָ בַּקָּשָׁה: "הָרַב יָגֵן, תֵּן לִי בְּרָכָה".
אֵינֶנִּי מְמַהֵר לְחַלֵּק בְּרָכוֹת. לָמָּה? פָּשׁוּט מְאֹד: רוֹפֵא שִׁנַּיִם טוֹב, מוֹצִיא קֹדֶם כֹּל אֶת הַמֻּגְלָה, אַחַר כָּךְ שָׂם תְּרוּפָה, וּלְבַסּוֹף מַדְבִּיק כֶּתֶר. רוֹפֵא שֶׁקּוֹבֵעַ כֶּתֶר עַל שֵׁן מְזֹהֶמֶת בְּמֻגְלָה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, אֶלָּא הוּא מַחְמִיר אֶת הַמַּצָּב. הַשֵּׁן נִרְקֶבֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְבַסּוֹף צָרִיךְ לַעֲקֹר אֶת הַשֵּׁן לְגַמְרֵי. לָכֵן תָּמִיד מַקְפִּיד אֲנִי לַעֲשׂוֹת 'טִפּוּל שֹׁרֶשׁ'. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁטּוֹב לַפּוֹנִים אֵלָי, לֹא רַק מַה שֶּׁנֹּחַ לָהֶם.

כְּשֶׁרָאֲתָה הָאִשָּׁה שֶׁאֵינִי נִלְהָב מֵהָרַעְיוֹן, וְלֹא מִזְדָּרֵז לְבָרֵךְ אוֹתָהּ, חָזְרָה וּבִקְּשָׁה: "הָרַב יָגֵן, תַּעֲשֶׂה לִי תִּקּוּן". אָמַרְתִּי לָהּ: "אֲנִי לֹא סַנְדְּלָר". לֹא רָצִיתִי לְהִתְעַלֵּל בָּהּ, וְלָכֵן הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁאֹל: "אֵיזֶה תִּקּוּן? עַל מַה תִּקּוּן? מַה הַבְּעָיָה?". הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִיא רוֹצָה לְהַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת הָאֱמֶת, הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא עָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב, וְהַמַּצְפּוּן שֶׁלָּהּ לֹא נוֹתֵן לָהּ מְנוּחָה. "תַּעֲשֶׂה לִי תִּקּוּן", שָׁבָה הָאִשָּׁה וּבִקְּשָׁה. אַךְ אֲנִי הִתְעַקַּשְׁתִּי: "אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד, אִם לֹא תַּגִּידִי לִי מַה הַבְּעָיָה, אֵיךְ אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָךְ תִּקּוּן?", הִסְבַּרְתִּי לָהּ. הִיא פָּרְצָה בִּבְכִי תַּמְרוּרִים, הִתְיַשְּׁבָה וְסִפְּרָה לִי אֶת סִפּוּרָהּ הַמְזַעֲזֵעַ.

מוֹצָאָהּ מִמִּשְׁפָּחָה דָּתִית מֵהָאִי גֶּ'רְבָּה שֶׁבְּתוּנִיס. כְּשֶׁעָלְתָה אַרְצָה הָיְתָה יְתוֹמָה מֵהוֹרֶיהָ, בּוֹדֵדָה, בְּלִי אַף אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ. הִכִּירוּ לָהּ בַּחוּר חִלּוֹנִי. הִיא הִתְחַתְּנָה אִתּוֹ וְאָז הֵחֵלּוּ הַצָּרוֹת. אֶצְלָם בַּבַּיִת הָיוּ הַרְבֵּה יְלָדִים, וְהִיא שָׁאֲפָה לְהָקִים בַּיִת דּוֹמֶה. אֶלָּא שֶׁבַּעֲלָהּ הוֹצִיא לָהּ, אַט אַט, אֶת הַדָּת מֵהָרֹאשׁ. זֶה הֵחֵל בְּזִלְזוּל בְּמִצְווֹת קַלּוֹת, אַחַר כָּךְ הִפְסִיקוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת, וּלְבַסּוֹף גַּם טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה – חִלּוֹנִית גְּמוּרָה. כְּשָׁנָה לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין הִיא יָלְדָה בַּת. בַּעֲלָהּ אָמַר לָהּ: "יָלַדְתְּ בַּת – תִּשָּׁאֲרִי בְּבֵית חוֹלִים". יֵשׁ כָּאֵלֶּה טִפְּשִׁים. וְכִי הַדָּבָר תָּלוּי בָּאִשָּׁה? בְּקִצּוּר, בַּעֲלָהּ לֹא דִּבֵּר אִתָּהּ שָׁבוּעַ. כַּעֲבֹר שָׁנָה הִיא הָיְתָה שׁוּב בְּהֵרָיוֹן, וּמְאֹד קִוְּתָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ בֵּן שֶׁיְּשַׂמַּח אֶת בַּעֲלָהּ. אֲבָל מִשָּׁמַיִם רָצוּ שֶׁגַּם הַפַּעַם הִיא תֵּלֵד בַּת. בַּעֲלָהּ אֲפִלּוּ לֹא בָּא לְבַקֵּר אוֹתָהּ, רַק שָׁלַח לָהּ מִבְרָק וְכָתַב לָהּ: "נָא לֹא לָבוֹא הַבַּיְתָה".

כְּשֶׁיָּלְדָה אֶת הַבַּת הַשְּׁלִישִׁית, הוּא אִיֵּם בְּהִתְאַבְּדוּת. אִלּוּ הָיָה מִתְאַבֵּד... אֲבָל הִיא לֹא הִתְיָאֲשָׁה, רָצְתָה מְאֹד לְשַׂמֵּחַ אֶת בַּעֲלָהּ. כְּשֶׁהָיְתָה בְּהֵרָיוֹן בַּפַּעַם הָרְבִיעִית, הוּא כָּעַס מְאֹד, וְדָרַשׁ מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא תָּבִיא עוֹד יְלָדִים לָעוֹלָם. הוּא לֹא דִּבֵּר אִתָּהּ בִּכְלָל. אָחִיו בָּא וְשִׁכְנַע אוֹתָהּ לְבַצֵּעַ הַפָּלָה. גַּם גִּיסָתָהּ, אֵשֶׁת אָחִיו, בָּאָה לְשַׁכְנְעָהּ לַעֲשׂוֹת הַפָּלָה. לְאַחַר שֶׁהִפִּילָה, הִתְבָּרֵר לָהּ שֶׁהִיא אִבְּדָה בֵּן. הַסִּפּוּר הַזֶּה חָזַר עַל עַצְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. בְּכָל הֵרָיוֹן הָאָח נִשְׁלַח לְאַיֵּם עָלֶיהָ שֶׁבַּעֲלָהּ יְגָרֵשׁ אוֹתָהּ. לְאַחַר שֶׁאִבְּדָה אֶת הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי, אָמְרוּ לָהּ הָרוֹפְאִים שֶׁאָסוּר לָהּ לָלֶדֶת עוֹד.

לְאַחַר הַהַפָּלָה הַשְּׁלִישִׁית חָלְמָה הָאִשָּׁה חֲלוֹם נוֹרָא. הִיא רָאֲתָה שֶׁדָּנִים אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְאוֹמְרִים לָהּ: "רָצַחְתְּ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וְאַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁלְּפָחוֹת שְׁלֹשֶׁת הַבָּנוֹת יִהְיוּ לָךְ. דְּעִי לָךְ שֶׁתֵּעָנְשִׁי עַל רֶצַח הַבָּנִים בְּאִבּוּד שְׁלֹשֶׁת הַבָּנוֹת. כָּל בַּת, כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה – תִּשְׁתַּגֵּעַ!"

הִיא טָעֲנָה בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין: "מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי, אֲנִי פֹּה לְבַד, לְלֹא הוֹרִים וּמִשְׁפָּחָה, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְמוֹדֵד מוּל גִּיסִי שֶׁכָּל הַזְּמַן אִיֵּם עָלַי". וְעַל כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: "אָכֵן כָּךְ, גִּיסֵךְ יֵעָנֵשׁ, וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי הַשָּׁבוּעַ, בְּשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, הוּא יָמוּת בִּתְאוּנַת דְּרָכִים. אַךְ גַּם אַתְּ לֹא פְּטוּרָה מֵעֹנֶשׁ, וְהַבָּנוֹת שֶׁלָּךְ תִּשְׁתַּגַּעְנָה".

מֵאַחַר וְגִיסָהּ וְגִיסָתָהּ הָיוּ חִלּוֹנִים, הִיא חָשְׁשָׁה לְסַפֵּר לָהֶם עַל דְּבַר הַחֲלוֹם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ שֶׁהִיא אִבְּדָה לַחֲלוּטִין אֶת שְׁפִיּוּתָהּ. בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הִתְקַיֵּם חֵלֶק אֶחָד שֶׁל הַחֲלוֹם – גִּיסָהּ נֶהֱרַג בִּתְאוּנַת דְּרָכִים. גַּם חֶלְקוֹ הָאַחֵר שֶׁל הַחֲלוֹם הִתְקַיֵּם – שְׁתֵּי בָּנוֹת הִשְׁתַּגְּעוּ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. עַכְשָׁו הִיא בָּאָה אֵלַי עִם הַבַּת הַשְּׁלִישִׁית וּבָכְתָה לְפָנַי: "הַשָּׁבוּעַ מָלְאוּ לָהּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְגַם הִיא הִשְׁתַּגְּעָה, הִיא מְפַחֶדֶת מֵאֲנָשִׁים. תַּעֲשֶׂה לָהּ תִּקּוּן בְּבַקָּשָׁה, הָרַב יָגֵן".

הִצַּעְתִּי לָהּ שֶׁתְּפַרְסֵם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלָּהּ בָּרַבִּים. "אוּלַי", אָמַרְתִּי, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְטִיחַ לָהּ, "אוּלַי זֶה יִהְיֶה הַתִּקּוּן שֶׁלָּךְ". רְאוּ עַד הֵיכָן מִדַּת הַדִּין מְסֻגֶּלֶת לְהַגִּיעַ. לֹא כְּדַאי לָקַחַת סִכּוּנִים.