https://www.tipot.co.il

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סֻכָּה נ"ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ וְאִלְמָלֵא הַקב"ה שֶׁעוֹזֵר לוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ", זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין לָאָדָם כֹּחוֹת לְנַצֵּחַ בְּעַצְמוֹ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, וְצָרִיךְ לְהַעֲתִיר הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת לַה' שֶׁנִּזְכֶּה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים צָרִיךְ לִפְנוֹת אֶל הַקב"ה וְלוֹמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲזֹר לִי".

יַלְדָּה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁקִּבְּלָה בְּבֵית הַסֵּפֶר, מַצָּבָהּ גָּרוּעַ. אֲבָל אִם הִיא לֹא מְסָרֶבֶת אֶלָּא אוֹמֶרֶת: "אִמָּא, אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת שִׁעוּרִים, אַךְ קָשֶׁה לִי, עִזְרִי לִי בְּבַקָּשָׁה" – אֵין בְּכָךְ שׁוּם פְּגָם, וְאֵיזוֹ אִמָּא לֹא תַּעֲזֹר לָהּ בְּשִׂמְחָה?

אוּלָם אִם הַיַּלְדָּה מַכְרִיזָה עַל רְצוֹנָהּ לְהָכִין שִׁעוּרִים, וּבֵינְתַיִם הִיא מַמְשִׁיכָה לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקֶיהָ, מַסִּיקָה הָאֵם מַסְקָנָה כִּי הִיא לֹא מְעֻנְיֶנֶת בֶּאֱמֶת בַּהֲכָנַת הַשִּׁעוּרִים, וְגַם עֶזְרָתָהּ בָּאָה בְּהֶתְאֵם.

גַּם הַקב"ה נוֹהֵג כָּךְ: מִי שֶׁמַּצְהִיר עַל רְצוֹנוֹ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, אַךְ אֵינוֹ פּוֹעֵל מְאוּמָה, אֵינוֹ מַרְאֵה סִימָנִים שֶׁל תְּזוּזָה, שֶׁל נְכוֹנוּת לְוִתּוּרִים כּוֹאֲבִים לְמַעַן הַתְּשׁוּבָה – יִשָּׁאֵר בַּצַּד עִם הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ. אוּלָם כְּשֶׁהָאָדָם בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, בְּלֵב שָׁלֵם, וּמְבַקֵּשׁ מֵהַקב"ה עֶזְרָה, הַקב"ה מְסַיֵּעַ לוֹ בְּשִׂמְחָה.

תַּכְלִית הַצּוֹם – שִׁנּוּי הַמַּעֲשִׂים

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צָרִיךְ לָצוּם. אַךְ אִם אָדָם צָם וְלֹא פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, הוּא פָּשׁוּט לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת הַצּוֹם.
זוּג הָרוֹצֶה לְהִנָּשֵׂא, קֹדֶם כָּל צָרִיךְ שֶׁהָאִישׁ יְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. אִם אֶת הַקִּדּוּשִׁין שָׁכְחוּ, לֹא עָשׂוּ כְּלוּם – אֲפִלּוּ אִם שָׂכְרוּ אוּלָם, קָנוּ טַבַּעַת, קָנוּ כּוֹס כְּדֵי לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לַחֻפָּה, וְגַם אֶת שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים הֵכִינוּ – הִזְמִינוּ תִּזְמֹרֶת וְצַלָּם, שָׁלְחוּ הַזְמָנוֹת הָאוֹרְחִים הִגִּיעוּ וְהַכֹּל עָמַד עַל מְקוֹמוֹ – חֲתֻנָּה לֹא הָיְתָה! סְתָם אָכְלוּ, שָׂמְחוּ וְרָקְדוּ...

כָּךְ הוּא יוֹם כִּפּוּר לְלֹא תְּשׁוּבָה, לְלֹא חֲרָטָה. וְכָךְ נִפְסַק לַהֲלָכָה, שֶׁאִם אָדָם צָם וְלֹא פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ הוּא כֵּן עָשָׂה, רַק שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק, אֶלָּא פָּשׁוּט לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה, הַצּוֹם לֹא נֶחְשָׁב לוֹ. כִּי תַּכְלִית הַצּוֹם הִיא לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

הָרמב"ן עַל מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ט"ז, ע"א) כָּתַב, שֶׁאָדָם הַמִּתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו, וּבִפְרָט אִם עוֹשֶׂה זֹאת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַקב"ה, וְלֹא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מִכָּל לִבּוֹ – הַוִּדּוּי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת קַטֵּגוֹר עָלָיו וְהוּא מוֹרֵד בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם.