https://www.tipot.co.il

מֵאָז שֶׁהַמַּדָּע הִתְפַּתֵּחַ, הָרוֹפֵא אֵינוֹ נוֹתֵן תְּרוּפָה סְתָם. כְּשֶׁהוּא חושֵׁשׁ מִדַּלֶּקֶת בַּגָּרוֹן, קֹדֶם כֹּל הוּא עוֹשֶׂה מִשְׁטַח גָּרוֹן, כְּדֵי לְאַבְחֵן אֶת הַחַיְדַּק, וְעַל פִּי זֶה לִקְבֹּעַ אֶת סוּג הָאַנְטִיבְּיוֹטִיקָה הַיְעִילָה בְּיוֹתֵר לְמִגּוּרוֹ.

וְאִם כָּךְ צָרִיךְ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת בִּגְלַל כְּאֵב גָּרוֹן – לִשְׁלֹחַ אֶת הַחַיְדַּק לַמַּעְבָּדָה, לִרְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ מִקְרוֹסְקוֹפּ כְּדֵי לִקְבּוֹעַ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טִפּוּל מַתְאִימָה יוֹתֵר. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁכָּךְ עָלֵינוּ לִנְהֹג בַּחַיְדַּקִּים שֶׁל גַּאֲוָה, לָשׁוֹן הָרַע, פְּרִיצוּת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. בְּוַדַּאי שֶׁעָלֵינוּ לָקַחַת כָּל מִדָּה רָעָה וְלִבְדֹּק אוֹתָהּ תַּחַת מִקְרוֹסְקוֹפּ בַּמַּעְבָּדָה, לְהַכִּיר אֶת הַחַיְדַּק וּלְהַתְאִים לוֹ אֶת הָ'אַנְטִיבְּיוֹטִיקָה' הַמַּתְאִימָה – אֶת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הָרְאוּיָה לוֹ.

כְּלָל וּכְלָל לֹא פָּשׁוּט שֶׁה' יִסְלַח

טָעוּת רוֹוַחַת הִיא, שֶׁחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה הִיא עִנְיָן שֶׁל מַה בְּכָךְ. אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים לְתֻמָּם: אָמְנָם חָטָאנוּ, אֲבָל נַחְזֹר בַּתְּשׁוּבָה וַה' הַטּוֹב יִסְלַח לָנוּ.

טָעוּת גְּדוֹלָה הִיא זֹאת. הָיוּ תְּקוּפוֹת שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּשׁוּט לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיִּתָּכֵן דָּבָר כָּזֶה, שֶׁהַקב"ה יִסְלַח וְהֶעָווֹן יִמָּחֵק. עַד כְּדֵי כָּךְ הִתְקַשּׁוּ לְהַאֲמִין בְּקִיּוּמָהּ שֶׁל אֶפְשָׁרוּת לַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהַנָּבִיא נֶאֱלַץ לַעֲמֹד וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאָכֵן הַתְּשׁוּבָה תִּפְעַל, וְהִבְטִיחַ לָהֶם "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (יִרְמְיָהוּ ג', כ"ב).

וְאָכֵן, אֵין שׁוּם הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי לְכֹחָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה. הֲיִתָּכֵן? וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאָדָם יַחְתֹּךְ לַחֲבֵרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה?! הֲתוֹעִיל סְלִיחָה כָּזֹאת?! הֲרֵי הוּא כְּבָר הֲרָגוֹ, וּמַה מּוֹעִילָה בַּקָּשַׁת הַסְּלִיחָה? וְאִם מִישֶׁהוּ יִירַק לְךָ בַּפָּנִים בָּרַבִּים, אֲפִלּוּ אִם יְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלֶף סְלִיחוֹת, מַה יּוֹעִיל בְּכָךְ? הַכֶּתֶם בַּלֵּב נִשְׁאָר. גַּם אִם יַצְהִיר מְפֹרָשׁוֹת: "אֲנִי סוֹלֵחַ", אֲבָל בְּלִבּוֹ אֵינוֹ שָׁלֵם עִם הַדָּבָר. הוּא הָיָה מַעֲדִיף שֶׁהַפּוֹגֵעַ יַעֲבֹר לָגוּר בָּעִיר אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ יוֹתֵר.

קָשֶׁה לִסְלֹחַ, קָשֶׁה מְאֹד. יֵשׁ שֶׁהָאָדָם מְשַׁקֵּר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "סָלַחְתִּי", כִּי יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן טִינָה בְּלִבּוֹ, הוּא בֶּאֱמֶת לֹא סוֹלֵחַ לוֹ, וְרַק מִפְּנֵי שֶׁרָצָה שֶׁיַּעֲזֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵאָלֵץ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו, שִׁלְּחוֹ מֵעָלָיו בַּהוֹדָעָה "סָלַחְתִּי".

וְכַמָּה עֲווֹנוֹת צָבַרְנוּ אָנוּ? כַּמָּה חֲטָאִים חָטָאנוּ כְּלַפֵּי ה'? כָּל כָּךְ בִּזִּינוּ אֶת אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חִלַּלְנוּ אֶת שְׁמוֹ וְכָל כָּךְ הֲרֵעוֹנוּ. וְאַחַר כָּךְ אָנוּ בָּאִים וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסְלַח? לָמָּה שֶׁיִּסְלַח לָנוּ?

אָכֵן, קָשֶׁה מְאֹד לִסְלֹחַ. אַל לָנוּ, אֵפוֹא, לְהָקֵל רֹאשׁ וְלַחְשֹׁב שֶׁהַחֲזָרָה בַּתְּשׁוּבָה הִיא עִנְיָן קַל. בִּכְלָל לֹא פָּשׁוּט שֶׁה' יִסְלַח לָנוּ.