https://www.tipot.co.il

"אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָּאָה" (תְּהִלִּים ל"ב, א'). הַמִּלָּה: "נְשׂוּי" מוֹרָה עַל מְרֹמָם, כְּלוֹמַר: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא מְרוֹמָם מֵהַפְּשָׁעִים שֶׁלּוֹ", שֶׁהִתְעַלָּה מֵעֲלֵיהֶם, הִשְׁאִיר אוֹתָם לְמַטָּה מִקּוֹמַת אִישִׁיּוּתוֹ. אִם אָדָם אֵינוֹ מִתְנַשֵּׂא מֵעַל חֲטָאָיו, אִם הוּא הוֹלֵךְ אִתָּם וְהֵם בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ – הוּא יִכָּשֵׁל בָּהֶם בְּלֹא מֵשִׁים.

אָדָם הַנּוֹפֵל מִגֹּבַהּ רַב, נֶחְבָּט קָשׁוֹת, כּוֹאֵב לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל. וּלְעֻמַּת זֹאת, כְּשֶׁאָדָם נִתְקָל וְנוֹפֵל רַק מְלֹא קוֹמָתוֹ, יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יָחוּשׁ כְּאֵב כְּלָל. אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת "נְשׂוּי פֶּשַׁע", שֶׁיִּהְיֶה כֹּה גָּבוֹהַּ וּמְרֹמָם מִפְּשָׁעָיו וּמֵחֲטָאָיו, עַד שֶׁאִם יִמְעַד פַּעַם וְיֶחְטָא, מַכַּת הַנְּפִילָה תַּכְאִיב לוֹ כְּאֵבֵי מָוֶת. אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְרוֹמָם מֵעַל חֲטָאָיו, אֶלָּא חַי עִמָּם, הֵם בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ, אִם הוּא נִתְקַל וְחוֹטֵא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בִּנְפִילָתוֹ, אֵין לוֹ כְּאֵב כְּלָל.

דָּוִיד הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ" (תְּהִלִּים נ"א). רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִלְקְחָה מִמֶּנּוּ בִּגְלַל הַחֵטְא, וְהוּא חָשׁ כְּאֵב, כְּאֵב שֶׁל נְפִילָה מִגֹּבַהּ רַב. אָדָם שֶׁכְּבָר זָכָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּפִתְאוֹם לוֹקְחִים אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, חָשׁ גָּרוּעַ מֵאָדָם שֶׁרָאָה בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וּפִתְאוֹם הִתְעַוֵּר.

"בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה" (תְּהִלִּים ו', ז'), אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין ק"ז, ע"א): "מְלַמֵּד שֶׁכָּל לַיְלָה, בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, הָיָה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ מַזִּיל כּוֹס שֶׁל דְּמָעוֹת עַל חֶטְאוֹ". זֹאת, עַל אַף שֶׁאָמְרוּ חז"ל (שַׁבָּת נ"ו, ע"א): "כָּל הָאוֹמֵר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה", בְּכָל זֹאת דָּוִיד בָּכָה וְהִתְעַנָּה.

כָּךְ צָרִיךְ לָחוּשׁ אָדָם כָּאוּב מֵחֲטָאָיו, וְכָךְ יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ עַל עֲווֹנוֹתָיו. וְאִלּוּ אָנוּ, אֵינֶנּוּ חָשִׁים כְּאֵב כִּמְעַט, וְעַל הַחֲטָאִים שֶׁלָּנוּ, אָנוּ צְרִיכִים לְמַלֵּא חָבִיּוֹת בִּדְמָעוֹת.

מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה וּמַמְשִׁיכִים לַחְטֹא
כַּמָּה אָנוּ מְגֻחָכִים, אִם הַדָּבָר לֹא הָיָה נוֹרָא כָּל כָּךְ הָיִינוּ צוֹחֲקִים. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַמַּשְׁכַּנְתָּא. שׁוֹלְחִים לוֹ מִכְתָּב מֵעוֹרֵךְ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם, וְהוּא מַבְטִיחַ לְשַׁלֵּם. מַמְתִּינִים לוֹ זְמַן מָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, בָּאִים אֵלָיו מֵהַהוֹצָאָה לַפֹּעַל, וְגַם לָהֶם הוּא מַבְטִיחַ לְשַׁלֵּם, וְכָךְ הָלְאָה. בַּסּוֹף עוֹד יַאַסְרוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר אוֹ שֶׁיְּאַשְׁפְּזוּ אוֹתוֹ בְּמַחְלָקָה שֶׁל מְשֻׁגָּעִים.

הַאִם לֹא זֶה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ עוֹשִׂים לְבוֹרֵא עוֹלָם, וּפִי כַּמָּה וְכַמָּה יוֹתֵר גָּרוּעַ?! שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם אָנוּ מַצְהִירִים בְּהֵן צֶדֶק: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, סְלַח לִי, אֲנִי לֹא הִתְנַהַגְתִּי כָּרָאוּי, וּמִיָּד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה חֲטָאִים שֶׁהָאָדָם מֻרְגָּל בָּהֶם. כָּךְ בְּשַׁחֲרִית. אַחַר כָּךְ בְּמִנְחָה שׁוּב אַתָּה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ: "סְלַח לָנוּ כִּי חָטָאנוּ"... וְחוֹזֵר לְאִוַּלְתְּךָ, וְשׁוּב בְּעַרְבִית מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְשָׁב לִכְסִילוּתְךָ.

לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מִתְוַדֶּה, לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, תִּבְדֹּק אִם כַּוָּנָתְךָ אֲמִתִּית וּרְצוּיָה, אוֹ שֶׁחָלִילָה הִנְּךָ מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן רְמִיָּה.