https://www.tipot.co.il

חֲזַ"ל הִפְלִיגוּ מְאֹד בְּכֹחָהּ וּבְמַעֲלָתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְכָךְ מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (דְּבָרִים רַבָּה ב, א): "אִם כִּוֵּן אָדָם לִבּוֹ לַתְּפִלָּה יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ'".

וְעוֹד אָמְרוּ (שָׁם, פָּרָשָׁה יב): "שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָן נִנְעָלִים לְעוֹלָם, דִּכְתִיב 'כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'". וְדָרְשׁוּ שָׁם (פָּרָשָׁה יז): "מַהוּ 'בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'? אָמְרוּ רַבָּנָן: יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְכ' יוֹם, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה'".

מִשָּׁעָה שֶׁהִטְבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּרִיאָה אֶת הַכֹּחַ שֶׁל תְּפִלָּה, בְּכֹחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה לְחוֹלֵל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. כָּל מִלָּה שֶׁל תְּפִלָּה בּוֹרֵאת עוֹלָמוֹת. מִלָּה אַחַת שֶׁל תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה אַחַת מֵאֵת ה' – יְכוֹלָה לְחוֹלֵל פְּלָאִים!

כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא בְּהַר סִינַי - הַקּוֹלוֹת, הַלַּפִּידִים, קוֹל הַשּׁוֹפָר, הֶעָשָׁן, הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה - הֵם הִתְמַלְּאוּ מוֹרָא וָפַחַד. אָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה: "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקִים פֶּן נָמוּת" (שְׁמוֹת כ, טו) - "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹקִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמוֹנוּ וַיֶּחִי" (דְּבָרִים ה, כב).

שָׁמַע ה' אֶת דִּבְרֵיהֶם אֶל מֹשֶׁה וְאָמַר (דְּבָרִים שָׁם, פָּסוּק כה): "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אוֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְווֹתַי כָּל הַיָּמִים". הַלְוַאי שֶׁאוֹתָהּ יִרְאַת אֱלֹקִים שֶׁהִתְעוֹרְרָה בְּלִבָּם בָּעֵת הַהִיא לֹא תִּהְיֶה רַק לִשְׁעָתָהּ אֶלָּא תַּתְמִיד לְאֹרֶךְ זְמַן.

עַל כָּךְ הָיְתָה תְּבִיעָה גְּדוֹלָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל! "אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: 'כְּפוּיֵי טוֹבָה בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: 'מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם', הָיָה לָהֶם לוֹמַר: 'תֵּן אַתָּה!'" (עֲבוֹדָה זָרָה ה, א).

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, מָה עִנְיַן כְּפִיּוּת טוֹבָה לְכָאן? אִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה מְכַנֶּה אוֹתָם "שׁוֹטִים" עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הֵשִׁיבוּ לוֹ "תֵּן אַתָּה" וְאִבְּדוּ הִזְדַּמְּנוּת-פָּז לִזְכּוֹת לְיִרְאַת ה' – נִיחָא, אַךְ עַל מָה וְלָמָּה הֵם נֶחְשָׁבִים 'כְּפוּיֵי טוֹבָה'?

וְעוֹד קָשֶׁה, הֲלֹא דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "מִי יִתֵּן", אֵין זוֹ מִלַּת שְׁאֵלָה אֶלָּא לְשׁוֹן מִשְׁאָלָה, כְּעֵין אֲמִירַת 'הַלְוַאי', וְאִם כֵּן, מַהִי הַתְּבִיעָה עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הֵשִׁיבוּ לוֹ "תֵּן אַתָּה", הֲלֹא הוּא לֹא שָׁאַל כְּלָל, וּמַה יֵּשׁ לַהֲשִׁיבוֹ?

אֶלָּא בָּאוּ חֲזַ"ל לְהַשְׁמִיעַ לָנוּ כֹּחָהּ וּמַעֲלָתָהּ שֶׁל תְּפִלָּה. אָכֵן כֵּן, "מִי יִתֵּן" אֵינָהּ מִלַּת שְׁאֵלָה, אֶלָּא לָשׁוֹן מִשְׁאָלָה, וּבְכָל זֹאת, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אוֹתִי... כָּל הַיָּמִים", אִלּוּ בֶּאֱמֶת הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים בְּכָל לִבָּם לְיִרְאַת אֱלֹקִים, הָיְתָה אָזְנָם שׁוֹמַעַת נִימָה שֶׁל לְשׁוֹן שְׁאֵלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָשִׁיב עָלֶיהָ תֵּכֶף וּמִיָּד, אִינְסְטִינְקְטִיבִית – "תֵּן אַתָּה!"

וּמַדּוּעַ לֹא עָשׂוּ כֵּן? כַּנִּרְאֶה שֶׁיִּרְאַת ה' לֹא הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם כָּל כָּךְ; כַּנִּרְאֶה שֶׁהַדָּבָר לֹא בָּעַר בְּעַצְמוֹתֵיהֶם. נָכוֹן שֶׁה' אָמַר "מִי יִתֵּן", אֲבָל לְאָזְנָם כְּלָל לֹא נִשְׁמְעָה נִימָה שֶׁל שְׁאֵלָה, אֶלָּא רַק אֵיזוֹ הַבַּעַת מִשְׁאָלָה סְתָמִית וְלֹא מְחַיֶּבֶת...

אֶלָּא שֶׁחֲזַ"ל מוֹסִיפִים וּמְחַדְּשִׁים לָנוּ עוֹד נְקֻדָּה, הַמְלַמֶּדֶת עַל תְּכוּנָה מְגֻנָּה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם: כְּפִיּוּת טוֹבָה. וּמַדּוּעַ? אוֹמְרִים שָׁם הַתּוֹסָפוֹת: "לְכָךְ קְרָאָם 'כְּפוּיֵי טוֹבָה', שֶׁלֹּא רָצוּ לוֹמַר 'תֵּן אַתָּה', לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה בְּכָךְ".

אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִים "תֵּן אַתָּה", הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲנֶה לָהֶם וְנוֹטֵעַ בִּלְבָבָם יִרְאָה תְּמִידִית מִפָּנָיו. הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁהוּא יֹאמַר: "מִי יִתֵּן", וּכְשֶׁהֵם יְשִׁיבוּהוּ "תֵּן אַתָּה" הוּא יִשְׁתַּמֵּט מִלָּתֵת. וְאוּלָם, כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה הָיְתָה מִדַּת כְּפִיּוּת הַטּוֹבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לַה' עַל שֶׁנַּעֲנָה לָהֶם וְנָטַע בָּהֶם יִרְאָה. וּלְפִיכָךְ, גַּם אִם בְּסֵתֶר לִבָּם יִחֲלוּ לִזְכּוֹת לְיִרְאַת ה', נִמְנְעוּ מִלְּבַקֵּשׁ אוֹתָהּ מֵאֵת ה' וְלֹא אָמְרוּ: "תֵּן אַתָּה".

נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, אֵפוֹא, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיְתָה בְּיִשְׂרָאֵל מִדָּה מְגֻנָּה זוֹ שֶׁל כְּפִיּוּת טוֹבָה, וּבַד בְּבַד הָיְתָה מְפַעֶמֶת בְּקִרְבָּם הִשְׁתּוֹקְקוּת עַזָּה לְיִרְאַת ה', כִּי אָז הָיוּ מְשִׁיבִים וְאוֹמְרִים לוֹ: "תֵּן אַתָּה" – וַה' הָיָה נוֹתֵן! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָם רוּחַ שֶׁל יִרְאַת אֱלֹקִים, וּמִכֹּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ יִרְאָה אֲמִתִּית הָיוּ עוֹבְדִים אֶת ה' בְּלֵבָב שָׁלֵם וְלֹא חוֹטְאִים לְפָנָיו. אוֹ אָז הָיוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי שׁוּם עִכּוּבִים, וְהָיוּ בּוֹנִים מִיָּד אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְזוֹכִים לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.

וְעַתָּה צֵא וּרְאֵה, עַל מָה וְלָמָּה נִגְרַם חֻרְבָּנָם שֶׁל בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ? בְּשֶׁל מָה בָּאָה גָּלוּת עַל יִשְׂרָאֵל? מַדּוּעַ מִתְעַכֶּבֶת גְּאֻלָּתָם אַלְפֵי שָׁנִים? – הַכֹּל בִּגְלַל שֶׁלֹּא הֵשִׁיבוּ לַה' תֵּכֶף וּמִיָּד: "תֵּן אַתָּה"! הָיְתָה לָהֶם שְׁעַת-כֹּשֶׁר וְהָיָה עֲלֵיהֶם לָעוּט עָלֶיהָ וּלְנַצֵּל אוֹתָהּ, וּמִשֶּׁלֹּא עָשׂוּ כֵּן אִבְּדוּ אֶת כָּל עוֹלָמָם. חֻרְבָּנוֹת, פֻּרְעָנֻיּוֹת, צָרוֹת וְיִסּוּרִים, שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, גָּלוּת אַחַר גָּלוּת – הַכֹּל בִּגְלַל הַחְמָצָה נוֹרָאָה שֶׁל תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה אַחַת, שֶׁל מִלָּה אַחַת - מִלָּה קְטַנָּה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת: "תֵּן!". מִלָּה קְטַנָּה וּקְצָרָה בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ אֲבָל גְּדֻלָּה וַעֲצוּמָה בְּתָכְנָהּ וּבִסְגֻלָּתָהּ!

תְּפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבָה וּנְעִימָה לַה' מְאֹד – "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם" (מַלְאָכִי ג, ד). ה' מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַבְטִיחַ לָהֶם שֶׁתְּפִלָּתָם לֹא הוֹלֶכֶת רֵיקָם. וְאִם כֵּן, אֵיךְ יָכוֹל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לְוַתֵּר מֵרָצוֹן עַל הַכֹּחַ הַנִּפְלָא שֶׁנִּתַּן בְּיָדוֹ?! אֵיךְ הוּא מְסֻגָּל לְאַבֵּד בְּמוֹ-יָדָיו אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְבַקֵּשׁ וּלְקַבֵּל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ?!

אָדָם יָכוֹל לִפְנוֹת אֶל ה', וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ: "תֵּן!". וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְרוֹאֶה שֶׁהִיא אֲמִתִּית וְנוֹבַעַת מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב – הוּא נַעֲנֶה! וְאִם לֹא נַעֲנָה – אוֹת וְסִימָן שֶׁתְּפִלָּתוֹ לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי.

אָדָם מִתְפַּלֵּל לַה': "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם, אוּלָם אֲנִי מַכִּיר אֶת מִעוּט עֶרְכִּי וְאֶפֶס כֹּחִי, וְעַל כֵּן אֲנִי זָקוּק לְעֶזְרָתְךָ! אָנָּא תֵּן בִּי אֶת הַכֹּחַ לְיִרְאָה אוֹתְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". לִכְאוֹרָה תְּפִלָּה זַכָּה וּטְהוֹרָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ! וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל הָאָדָם הוּא מְצַפֶּה וּמְחַכֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה לִתְפִלָּתוֹ וְיִטַּע בּוֹ יִרְאַת ה', הוּא מְחַכֶּה וּמְחַכֶּה וְשׁוּם דָּבָר לֹא קוֹרֶה. וְאָז הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "מַדּוּעַ? הֲלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי וּמַדּוּעַ לֹא נַעֲנֵיתִי?"

אוּלָם לִפְנֵי שֶׁאַתָּה תּוֹהֶה מַדּוּעַ לֹא נַעֲנֵיתָ, כְּדַאי שֶׁתִּבְחַן הֵיטֵב אֶת עַצְמְךָ, כְּדַאי שֶׁתִּבְדֹּק אֶת תְּפִלָּתְךָ, אֶת אֲמִתּוּתָהּ, אֶת שְׁלֵמוּתָהּ. שְאַל אֶת עַצְמְךָ, הַאִם תְּפִלָּתְךָ הָיְתָה טְהוֹרָה וַאֲמִתִּית? הַאִם בֶּאֱמֶת הִתְפַּלַּלְתָּ מִקִּירוֹת לִבְּךָ? הַאִם אַתָּה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים מִשְׁתּוֹקֵק לִירָא אֶת ה'? וְעוֹד מַשֶּׁהוּ: בִּפְנִיָּתְךָ לַה' בִּקַּשְׁתָּ אֶת עֶזְרָתוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר אֶת 'מִעוּט עֶרְכְּךָ וְאֶפֶס כֹּחֲךָ', אֲבָל אֵיךְ זֶה מִתְיַשֵּׁב עִם אֹפֶן הִתְנַהֲגוּתְךָ וְהִתְהַלְּכוּתְךָ בֵּין הַבְּרִיּוֹת, הֲרֵי לְפִי גִּנּוּנֵי הַגַּאֲוָה שֶׁסִּגַּלְתָּ לְעַצְמְךָ, נִרְאֶה שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ וּמַחְשִׁיב אֶת עַצְמְךָ כְּאִישׁ מוּרָם מֵעַם...

אָדָם יָכוֹל לֶאֱחֹז עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת. בּוֹרֵא עוֹלָם בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וְיוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. וְאִם הוּא הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה – בְּוַדַּאי הָיָה אֵיזֶה דֹּפִי בִּתְפִלָּתוֹ.

לִפְעָמִים אָדָם מִתְקַשֵּׁר בַּטֶּלֶפוֹן לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ נִמְצָא בְּבֵיתוֹ, אַךְ מִשּׁוּם-מָה מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו אִישׁ לֹא עוֹנֶה. מַה קָּרָה? פָּשׁוּט מְאֹד: הוּא טָעָה בַּמִּסְפָּר.

לִפְעָמִים אַתָּה מִתְפַּלֵּל, וְאוֹמֵר: "לֹא עוֹנִים לִי". אַל תִּתְמַהּ מַדּוּעַ, יִתָּכֵן שֶׁפָּשׁוּט מְאֹד חִיַּגְתָּ מִסְפָּר לֹא נָכוֹן...

אַךְ גַּם אִם תְּפִלָּתְךָ שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית, לְלֹא דֹּפִי, אַל תִּהְיֶה קְצַר-רוּחַ, עָלֶיךָ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת. הֲלֹא אָמְרוּ חֲזַ"ל: "יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית מִיָּד וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַחַר זְמַן". מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְנַעֲנָה רַק כַּעֲבֹר אַרְבָּעִים יוֹם – כַּנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ט, יח): "וְאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'... אַרְבָּעִים יוֹם".

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹשֵׁם לְפָנָיו כָּל תְּפִלָּה, כָּל בַּקָּשָׁה, שׁוּם דָּבָר לֹא נֶחְסָר. וְאִם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהִיא לֹא תַּחְזֹר רֵיקָם, וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: "אִם כִּוֵּן אָדָם לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת". מָתַי? - מָתַי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְצָא לְנָכוֹן. וְאֵיךְ? - כְּפִי הָאֹפֶן הָרָצוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. הֲרֵי ה' הוּא טוֹב וּמֵיטִיב, וְיוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם. וְאִם אָנוּ. מִצִּדֵּנוּ נַעֲשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ, מֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְרֹב טוֹבָה וּבְרָכָה.