https://www.tipot.co.il

'סופת שלגים עזה מתקרבת לכיוון ויסקונסין', הודיע קריין הרדיו בקול דרמטי. 'שדות   התעופה המקומיים נסגרים עד להודעה חדשה. תושבי האזור מתבקשים לא לצאת מבתיהם  , ולהצטייד במזון למספר ימים  '.

משה שמע את ההודעה כאשר נהג במכונית שכורה באחד הכבישים המהירים של ויסקונסין  . משה לא היה תושב האזור, אלא הגיע בטיסה מניו יורק למשך יום אחד לצורך עסקיו. עכשיו   באמת הבחין שהכביש הרחב דליל, וכמעט אין בו תנועה. השלג התחזק והחל להיערם לצד   הכביש. קרח החל להצטבר על השמשה הקדמית של המכונית. משה חשש שעוד מעט כבר אי אפשר   יהיה להתקדם, והוא יישאר תקוע במקומו. אם לא ישיג לעצמו קורת גג במהירות, הוא עלול   לקפוא חלילה למוות. משה המשיך לנהוג כשהוא מאמץ את עיניו ומחפש מלון קטן, אכסניה או   בית הארחה, אבל לא מצא שום דבר כזה  .

כאשר היה כבר על סף ייאוש, ראה משה סוף סוף מרחוק בניין גדול שהיה בית אבות   ציבורי. הוא עצר ונכנס לבניין, וביקש מהמנהל שישכיר לו חדר לכמה ימים. מנהל בית   האבות הודיע לו בקרירות שזה בית אבות ולא בית מלון, וכי הם אינם משכירים חדרים   לימים בודדים, ובכל מקרה, התפוסה מלאה ואין לו שום חדר פנוי  .

'אנא, התחשב במצבי', התחנן משה, 'אני עלול לקפוא בחוץ למוות. אני מוכן לשלם כל   מחיר שיידרש  .'

'תראה, אדוני', אמר המנהל שהמילה 'כסף' ריככה אותו, 'אתמול בלילה נפטר פה אחד   הזקנים, אדם ערירי ללא משפחה, וחדרו עדיין לא פונה מחפציו. אם תשלם לי במזומן תוכל   לשהות שם עד אחרי הסופה  '.

משה הסכים מיד. כל אפשרות הייתה טובה יותר מאשר לשהות במכונית, בלב הסופה. הוא   שילם למנהל את המחיר המופקע שדרש, ונכנס לחדרו של הקשיש. כל חפציו של הנפטר אכן היו   עדיין בחדר, ושום דבר לא הוזז ממקומו. משה סקר את החדר, ואז הבחין לתדהמתו על אחד  המדפים בספר קטן שעל כריכתו מופיעות אותיות ב...עברית. הוא נטל את הספר בידו וגילה שזה ספר משניות. 'הקשיש הנפטר היה יהודי', הרהר משה. 'אני חייב לברר מה עלה בגורלו'.

משה שב למשרדו של מנהל בית האבות, ששוב קיבל את פניו בפנים חמוצות. 'מה הפעם?' שאל את משה.

'האם הדייר שנפטר אתמול הובא כבר לקבורה?' שאל משה.

'עוד לא', השיב המנהל. 'לאחר הסופה נעביר אותו לכנסייה הקרובה. הם מטפלים על פי החוק בקבורתם של נפטרים עריריים.'

משה התחלחל לשמע הרעיון. שיהודי יובא לקבורה בבית קברות נוצרי? שכומר יישא תפילה אחרי מיטתו? חס וחלילה! אסור לתת לזה לקרות. 'אולי רק בשביל זה התגלגלתי עד לחור הנידח הזה', הרהר בלבו.

'אין צורך להעביר אותו לכנסייה', הודיע למנהל המופתע, 'אני אדאג לקבורתו. האיש היה יהודי, והוא צריך להיקבר בקבורה יהודית'.

'בבקשה', אמר המנהל ששמח לחסוך את דמי הקבורה שאמור היה לשלשל לכיסו של הכומר.

לאחר שלושה ימים הסתיימה הסופה, והדרכים שבו ונפתחו. משה רצה לחזור לביתו, אך ראשית עליו לטפל בהבאתו של היהודי לקבר ישראל. הוא הרים כמה טלפונים, ובירר מהו בית הקברות היהודי הקרוב ביותר. הוא יצר קשר עם מנהל בית הקברות ושאל כמה יעלה לו לארגן לוויה, ולשמחתו התברר שהוא לא יצטרך לשלם שום דבר. בבית הקברות הזה יש חלקה מיוחדת המיועדת בדיוק למקרים כאלו – יהודים עריריים שאין מי שיממן עבורם קבורה יהודית.

משה נסע במכוניתו אחרי האמבולנס שהוביל את ארונו של הנפטר, וכשהגיעו לבית הקברות, נכנס למשרד והגיש למנהל את מסמכי הזיהוי של הנפטר, שנמסרו לו על ידי מנהל בית האבות.

מנהל בית הקברות קיבל לידיו את המסמכים באדישות, אך כשראה את פרטי הנפטר כמעט זינק ממקומו מרוב תדהמה. הוא חזר והביט במסמכים כלא מאמין, והרים מבט נדהם אל משה. 'אני לא מאמין... אני פשוט לא מאמין...' מלמל בהתרגשות. 'זה פשוט לא יאומן מה שקורה פה...'

'למה אתה מתכוון?' שאל משה.

'הקשב לי היטב', אמר מנהל בית הקברות לאחר שהתאושש, 'ותראה כיצד הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו: לפני מספר שנים הגיע לכאן יהודי בלתי מוכר. הוא תרם סכום גדול ואמר שבכסף הזה הוא מבקש להקים חלקת קבורה ליהודים עריריים, שאין מי שידאג לקבורתם, כדי שלא ייקברו בבית קברות נוצרי. מאז לא ראיתי את האיש, אבל עכשיו, כשהבאת לי את המסמכים, זיהיתי אותו מיד: זה האיש! זה אותו יהודי שתרם בזמנו למען יהודים גלמודים ועריריים, ועכשיו הוא זוכה ליהנות מפירות תרומתו'.

*

סיפור מדהים זה מלמד אותנו כיצד מנהל הקדוש ברוך הוא את עולמו בהשגחה נסתרת ובחשבון מדוקדק. כאשר אדם עושה מצווה, הוא יקבל את השכר המגיע לו, גם אם השכר יגיע לאחר מותו.

על פי רוב הדברים הללו נסתרים מהעין, אך לפעמים הקב'ה מאפשר לנו הצצה נדירה, ומזכה אותנו לראות בצורה מוחשית את ה'מידה כנגד מידה' שבה העולם מתנהל. מי שעיניו בראשו, יוכל ללמוד מזה שאין מקרים בעולם, ואת כל מה שמתרחש בכל רגע ורגע, מנהל הקב'ה ברוב חסדו.

מקור: "שלום לעם - עלון שבועי"