https://www.tipot.co.il

חסיד בא פעם אל רבי דובער המגיד ממעזריטש ואמר לו: "רבי, יש לי שאלה.

"כשבורא העולם אוסר עלינו לעשות מעשה כלשהו, אני יכול להבין. קשה ככל שלא יהיה הדבר, וחזקה ככל שתהיה תשוקת לבי לעשות את המעשה האסור, אני יכול לעשות כרצון אלוקים או להימנע מלעשות את מה שמנוגד לרצונו. אחרי הכול, יש לי בחירה חופשית ואני הוא המחליט מה אעשה ומה לא.

"וכשמדובר בדיבור אסור, למרות שיותר קשה לשלוט בדיבורי אני עדיין המחליט מה לומר ומה לא.

"אך מה בנוגע למצוות הקשורות לדברים שבלב? כשהתורה אוסרת אפילו לחשוב מחשבה רעה. מה אפשר לעשות כשמחשבות כאלה נכנסות להן מאליהן? האם יכול אדם לשלוט במחשבותיו?"

במקום להשיב על שאלת החסיד, שלח אותו רבי דובער לעיר ז'יטומיר. "לך לבקר את תלמידי, הרב זאב", הוא אמר לו. "הוא יוכל להשיב על שאלתך".

היה זה בעיצומו של החורף, ובמשך שבועות רבים עשה החסיד את דרכו לאורך כבישים שהתפתלו דרך היערות מכוסי השלג של רוסיה הלבנה.

חצות הלילה בא מכבר ואף חלף עבר כאשר ההלך העייף הגיע למפתנו הבית של רבי זאב. מה נעימה הייתה הפתעתו כאשר ראה אור בחלונותיו של חדר עבודתו של רבי זאב! למעשה, היה זה החלון היחיד בכל הכפר כולו שבו דלק אור. דרך חרך בתריסים יכול היה המבקר לראות את רבי זאב כשהוא כפוף מעל ספריו.

הוא נקש בדלת אך לא קיבל כל מענה. הוא המתין זמן מה וניסה שוב, הפעם חזק יותר. עדיין לא קיבל כל תשובה. הקור החל לחדור לעצמותיו. ככל שהתארך הלילה, המבקר – שלא היה לו כל מקום אחר לפנות אליו – הוסיף להלום בדלת הקפואה של רבי זאב, בעוד הרבי עצמו נמצא במרחק כמה פסיעות בלבד, ממשיך ללמוד בצד האח הבוערת.

לבסוף קם רבי זאב מכיסאו, פתח את הדלת ובירך את האורח לשלום בחום לבב. הוא הושיבו ליד האש, הכין לו כוס תה חם ושאלו לשלום הרבי שלהם. לאחר מכן הוביל את אורחו – שעדיין לא מצא את לשונו מרוב קור ותדהמה כאחד – לחדר הטוב ביותר בביתו, כדי שיוכל לנוח שם ולהחליף כוח.

קבלת הפנים החמה לא פחתה במאומה בבוקר המחרת, ואף לא בבוקר שלאחר מכן. רבי זאב היה המעולה שבמארחים. הוא דאג לכל צרכיו ומחסורו של כמארח לדוגמא ממש. אף האורח היה אורח לדוגמא. הוא היה מתחשב והתנהג בכבוד לתלמיד המבוגר ממנו. הוא שמר לעצמו את החששות והשאלות ביחס ל"קבלת הפנים" שזכה לה בליל הגעתו.

לאחר שנהנה מהכנסת האורחים המעולה של הרבי זאב במשך ימים מספר והתאושש מהדרך הארוכה, אזר התלמיד אומץ ופנה למארחו: "הגעתי לכאן כדי לשאול אותך שאלה. למעשה, הרבי אמר לי שאתה היחיד שמסוגל להשיב על שאלה זו".

הוא המשיך ושטח את שאלתו בפני רבי זאב, וכשסיים חייך רבי זאב ואמר: "לשאלתך השבתי כבר בלילה הראשון לבואך. כפי שנוכחת לראות, בבית שלי אני הוא הבעל-הבית. את מי שאני רוצה להכניס פנימה אני מכניס, ואת מי שאינני רוצה – אני משאיר בחוץ.

"אתה הוא בעל-הבית על מחשבותיך, ורק אתה יכול לקבוע מי ייכנס ומי יישאר בחוץ" סיים רבי זאב את דבריו, ורק אז הבין החסיד את פשר קבלת הפנים המוזרה בלילה הרוסי הקפוא.