https://www.tipot.co.il

באחת המדינות שם חנו בני ישראל כחל אשר על שפת הים ה' עליהם יחיו,הרב הקדוש היה גם מוהל מכניס את הילודים בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום בקדושה ובטהרה,מצוה זו היתה חביבה עליו מאד מאד,עד כי רב שעותיו ביום היה עסוק במצוה נעלה זו,יען כי בן פורת יוסף  היה עם ישראל פרה ורבה.

ויהי היום,אחד משרי המלך בא אל המלך וביקש ממנו למסור בידו את המונופול של מכירת הדגים,ותמורתו הרי הוא ישקול ככרי כסף לכיסו מידי שנה אל אוצר המלך.המלך אשר נתן בכיסו עינו,נאות לבקשת השר,וכתוב כרצונו ויחתום בטבעת המלך אשר כל דג ודג שיוצא מן הים שייך לרשות השר הממונה הזה.

כמובן,מאז עלו מחירי הדגים במדינה למעלה מן היכולת של בני העיר,ובפרט ישראל העניים שזה היה סיפוק מחייתם,והעם הלך ודל מיום ליום.הרב הקדוש אשר היו ידיו אמונה מן הבוקר עד צאת השמש,היה מכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו,רפו ידיו מחוסר מלאכה,כי פתאום נשתנה מצב הילודה בקרב עם ישראל,ומידי יום ויום המנין הולך ופוחת,בתחילה חשב הרב שיש עוד מוהל  מלבדו.אבל הזקנים אמרו לו שהדבר הוא בסיבת יוקר הדגים ,שהדגים הם סגולה לפריה ורביה,וכי מאז בא השר עלה מחיר הדגים והגיע לראש,עד כי גם לכבוד שבת קודש אין ידם משגת להעלות דגים על שולחנם.

הרב כשומעו החריש,אך בבאו לביתו מיד לקח חתיכת חרס וכתב עליה שם קדוש,וקרא לאד מתלמידו לזרוק את החרס לתוך אחד ממקומות הים.מיד מיהר התלמיד ועשה כציווי רבו הקדוש בשמחה ומילא את פקודתו.

באותו היום שהושלך החרס שופ דג לא עלה במכמורות,ועוד באותו יום הורגש חוסר דגים באותה בכל העיר,רשתות הדייגים צללו בעומק הים ולא הצליחו לעות כי אם כמה שרצים וסרטנים,אבל דגים היו בבל יראה.המלך אשר הורגל שבכל סעודה  עולה על שולחנו דגים  מזנים שונים גדלה תמיהתו אשר הביאו לפניו דגים ישנים אשר עולה צחנתם למכביר,ולהערתו על כך ,למחר הביאו לו דגים מלוחים.

המלך לא יכל להתאפק ושאל את הממונים בדבר מה קרה שלא הביאו לפניו אלא דגים כאלה ישנים ומלוחים.הם השיבו לו שמדינתנו תצטרך לשלוח ולהביא דגים מחץ לארץ,אבל איך יתכן אמר המלך והרי מדינתנו עשירה בדגים.?אזי סיפרו לו את כל העניין באשר ביום אחד נעלמו כל דגי הים כליל .המלך לא האמין למשמע אוזניו וציוה לרתום את עגלתו ולהכין לו את אוניתו כי הוא בעצמו רוצה ללכת עם הדיגים  ולשול דגים מהים.

תוך שעות ספורות היה המלך והדיגים  כבר בלב הים,החלו הדיגים לפרוש מכמורתיהם,עד פנות היום,אך כל מאמצם היה לריק ותקותם לשוא,המלך והדיגים חזרו כלעומת שבאו.

מראי עיני המלך הגדילו את תמהונו וקרא לחכמיו זקניו ורוזניו,שאל את פיהם אם ידעו או שמעו פעם בתולדות המדינה אשר קרה מקרה משונה כזה?וכולם השיבו פה אחד אשר מעולם לא שמעו כל כך שנעלמו דגים מהים.המלך פקד את יועציו לחפש בספרי דברי הים פשר לתופעה,ואף הכריז :"כל אדם אשר יגלה סיבת העלמת הדים,יבא על שכרו כיד המלך".

המלך ושריו יושבים ומדינים בנושא ופיתאום באו  לארמון שני דיגים ,הם טענו שבעודם עומדים על שפת הים ורשתותיהם פרושות במים,ראו נער יהודי אחד בא מרחוק ומשליך דבר מה אל תוך הים,ומאז העלו רשתותיהם ריקם.כדי למלט עצמם מהעובדה שהיועצים לא ידעו את הפיתרון לדבריו מיד הושמעו קולות מצידם  כי מהיהודים יבוקש הדבר ועליהם ליתן הדין.מיד שלח המלך לשבעה טובי העיר ,גדולי ישראל ,מטעם המלך באשר נודע כי יד היהודים בדבר העלמות הדגים מהמדינה.חובה עליהם להביא את האיש לפני המלך ואם לאו ידו נטויה לענוש את כל היהודים ולגרשם ממלוכותו.

טובי העיר לא ידעו את נפשם,הם השתדלו בהשתדלויות שונות להסב את לבב המלך לבטל מעליהם הגזיירה הקשה,וכי אין להם קשר ומיוחסות  להאשמה שמופנית כלפיהם.אך המלך באחת ואין להשיב,בעוד שלשה ימים תודיעני פשר הדבר ומי האחראי על המעשה ואם לא תתקים בהם הרעה מכל ח"ו.

טובי העיר שבו לביתם בלב קודר והכריזו על אסיפה בבית הרב כדי לדון בדבר איך להסיר רע הגזרה.

הרב בשומעו,הרגיעם בדברים ואמר לו"זה היום אשר הוחלתי לו,ואתם אל תיראו ואל תחפזו אחי ורעי,כי אנכי הגל מוכן להתיצב לפני המלך להודיעו כי אנכי בכח תורתינו הקדושה גזרתי אומר לבל יעלה דג מדגי הים עד עת פקודתי ואני הוא שעשיתי את שלוחותו של אחד מן תלמידי.טובי העיר חרדו וינעו ראשם,על כל החרדה אשר גרם להם מעשי הרב וגבורתו.

אך הודו לה' על חסדו הגדול אשר לא עזבם ולא אלמן ישראל.מיד הודיעו למלך את דברי הרב,ביום השלישי היום המיועד המלך אסף את כל שריו ונכבדיו והתכונן לשמוע את פשר הענין.שבעה טובי העיר הרב בראשם  ובידם נושאים מנחה הראויה למלךהובאו פנימה לפני המלך והשרים.

הרב שאל את הרב לאמר:מה ראית לעשות מעשה זה?אז פתח הרב  את פיו בחכמה ואמר:אדוני המלך יחי לעולם,הקדוש ברוך הוא בורא עולמים יצר חוק בבריאתו לקיום עולמו.שלמה המלך החכם מכל אדם אמר  אין ביד האדם לכלא את הרוח,כי זה קיומו של האדם,וכל דבר שקיום האדם תלוי בו אין להשית עליו  מחיר,כגון הרוח שהוא חיני לא שמענו מעולם שאיש ירצה ללוכדו וליתן מחיר עליו.

כמו כן מים אין להם מחיר בשום אופן ופנים,וכן על זה הדרך,הדגים הם בריאה שהשם יתברך בורא העולם ברא אותם בריה שלמה לצורך מחית האדם מאז ששת ימי בראשית,מחירם אולם יושת עליהם אך זאת לצורך הטורח של הדיגים והכנתם ביד האדם,אבל הדג עצמו אינו קנין כסף לשום בריה.

זה עשרות שנים אני נבחרתי לרב ומורה לבני עמי במדינה זו,ואנכי המוהל לילדי ישראל,בחמלת ה' על עמו,לא היה יום שלא זכיתי להקרא מאז למול כמה מילדי ישראל ,אך זה חודשים אחדים כי הנולדים הולכים וחסרים מיום אל יום ולא נקראתי כל למצוה רמה זו.כאשר חקרתי ודרשתי בזקנים גילתי באזני כי זה עקב החוק החדש שהושם אשר לא נשמע כמוה בכל ימות  עולם.

ולכן חסתי  על נפשות נחסרות ברעת עצה נבערת זו ,ועשיתי מה שעשיתי למען הרחק את אותו שר מדרכו הרעה.לב המלך יהיה סמוך ובטוח  בעזר אל-שדי,כי בעת הסרת החוק  וביטול הגזירה ישובו הדגים  לכלכל את בני האדם  בארץ זו כמקדם.

המלך והשרים התפעלו מאד מאמץ לב הרב ומקדושתו,מליצות דבריו חדרו לליבם ומיד הוציא המלך טבעתו מידו והגישה אל הרב באומרו,כבוד הרב יכתוב חוק בטבעת המלך כפי ראות עיני קודשו ורצון ליבו.אך עם זאת הביע המלך רצון להיות נוכח ולראות במו עיניו את שיבת הדגים בפיתאומיות.הרב יצא מהמלך וקד לו קידה ובירכו באיכות ימים ושנים.המלך ושריו חוקקו חוק חדש  אשר לא יעיז עוד שום אדם להטיל מס על אוצרות הטבע אשר יצר האלוקים.

בבואם על שפת הים החל הרב לומר נוסח ההתרה,מותרים לכם,מותרים לכם,שרוים לכם ,שרוים לכם,וכן על זה הסדר את סדר ההתרה.בטרם יגמור הרב את נוסח ההתרה פתאום נבקעו מעינות  תהום ועלו וצצו דגים על פני שטח הים,דבר זה עשה רושם גדול על המלך ושריו עד שנפלט מפיו ברוך ה' אלוקי ישראל.בתופים  ובמחולות לוו את הרב לביתו במרכבת המלך בלוית שריו,זכותו תגן עלינו אמן,כל זה זכה הרב בזכות קדושת שמירת העניים ,רמז לעינא פקחיא עליונה ויכל לשלוט על הדגים שעינהם פקוחות למטה במים ,לקדש את  שם שמים ברבים ה' יזכנו אמן.