https://www.tipot.co.il

ידיו רעדו עת הגיש לי את פיסת הקלף החתוכה, שבתוכה מצויים דרכונו ותמונתו של איש האס אס, לבוש במדי הרייך השלישי וחיוך מקפיא דם על פניו. מה לו לנאצי שחיק טמיא ולתורה? תמהתי.

עיניו של מוטי דותן, ראש מועצת גליל תחתון, דמעו. הוא מספר לי בבכי ובדמעות שליש כי הוא שב זה עתה ממסע בגרמניה.

מה חיפשת שם? שאלתי את דותן ידידי משכבר."לא חיפשתי, הרב, דווקא מצאתי". מוטי סיפר לי על משלחת ראשי ערים שיצאו לגרמניה.

במהלך הביקור נועדו ראשי הערים בבונדסטאג, בית הנבחרים הפדראלי של גרמניה. שם התכבדו ראשי הערים לשאת את דברם. גם דותן נאם שם על מורשת ישראל ועל העבר המפואר של עם ישראל כאן על אדמת נכר, הרוויה מדם יהודיה, הי"ד.

ככלות דבריו והיציאה מהבונדסטאג ניגש אליו חבר פרלמנט: "ברצוני לשוחח עמך". הם פרשו לקרן זווית והוא סיפר לו סיפור בלתי ייאמן: "אבי מת לאחרונה. ביום מיתתו קרא לי אבא", סיפר הבכיר הגרמני, "ואמר לי 'יש לי סוד כמוס עבורך'. אבא מספר לי, כי בעברו היה חייל נאצי ב'ווארמאכט' הגרמני, קלגס בצבאו של היטלר ימ"ש".

"קפאתי על עמדי", סיפר חבר הפרלמנט, "יש לי אבא נאצי?". אבא ראה את ייסוריי ואז כמי שמנסה לכפר על העבר המפוקפק שלו, קרבני ואמר לי "יש לי עוד סוד עבורך. פתח נא את המגירה ליד המיטה".

בצעדים כושלים, סיפר הבן, פתחתי את מגירתו של אבי. אותה מגירה עליה שמר בקנאות ובאדיקות ומימיו לא חשף מה מונח בה. ואז אני מגלה את אותו דמוי ארנק מקלף.

אבי מימיו לא סיפר כלום על עברו וכאן לפתע אני מגלה תמונה שלו מן העבר, עם מדי האס אס הידועים לשמצה. לא עצרתי בכוחי ושאלתי את אבא: מה זה הארנק מעור הזה? ומה רשום עליו?

אבא הישיר עיניו ואמר לי, הייתי טייס בחיל האוויר הנאצי. הפצצנו מטרות יהודיות כמשאלת הרייך השלישי. באחת מגיחותיי עברתי מעל בית כנסת יהודי. הפצצתי את המטרה לקול צחוקם המתגלגל של חבריי לטיסה. בסיום ההפצצה, אמרתי לנפשי, בוא נראה איך זה נראה מבפנים.

ירדתי אל בית הכנסת החרב והשמם. נכנסתי אל מזרח בית הכנסת ופתחתי את הארון שהיה שם. מצאתי שם את ה'תורה' של היהודים. עומד יפה, כולו מקלף טהור. אמרתי לעצמי, זה מתאים להפליא לנרתיק עבור התעודה הצבאית שלי.

הוצאתי את התעודה הצבאית שלי והנחתיו על ה'תורה'. גזרתי בדייקנות גזיר מהתורה ומאז, זה שימש לי כמגן מקלף הדור לתעודת האס אס. ואז פנה אליי אבא: "אני יודע שזה חשוב ליהודים, חפש יהודי קדוש ותן לו את זה".

"החוורתי והסמקתי חליפות. הבטחתי לאבא והוא עצם עיניו לתמיד".

השואה האיומה שכילתה שישה מיליון מאחינו בית ישראל, אמרתי למוטי דותן, הייתה ונותרה צלקת מדממת בליבו של כל יהודי. צדיקים אמרו כי כמו התוכחה המופיעה בסוף התורה, כך הגיעה ליהודים בסוף גלותם הארוכה התוכחה הארוכה ביותר.

השואה הייתה ועודה ספר מוסר לימוד חי. כולנו, בני הדור שלאחר השואה, חיים עדיין את השואה. הורינו, יקירינו, מכרינו וקרובינו היו חלק מזוועת העולם, שנגזרה עלינו בגזירת עירין קדישין.

בכל הדורות ראו יהודים את פסוקי התורה, כמצביעים על האסון הגדול בתולדות תבל. בשואה האיומה נתקיימו במלואם דברי הכתוב בפרשה: "והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים… גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך…ונשארתם במתי מעט".

געוואלד! גדולי עולם סבבו בימים טרופים אלו כשפסוקי התוכחה מלווים אותם. בלוס אנג'לס התגורר אדם מוצל מאש, שהיה רחוק מתורה ומצוות, אפילו 'שמע ישראל' לא ידע להגות נכונה. רק פסוק אחד היה מכיר כצורתו לאומרו על-פה, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה".

כששאלו אותו מניין יודע פסוק זה השייך לתוכחה, גילה כי כ"ק האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע אשר עבד עמו במחנה הכפייה, היה חוזר ומשנן שוב ושוב כל ימות המלחמה פסוק זה…

נטלתי בידיי את הגזיר הקרוע. חיבקתיו בחום. ברעדה פתחתי והצצתי לבדוק מהיכן בדיוק חתך אותו גוי רשע את הקלף. סמר בשרי וכל גופי נעשה חידודים. הגוויל הקרוע, המבוזה, שהיה בגלות למעלה משבעים שנה, הוא מפסוקי התוכחה בתורה:

"…במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך בשעריך. אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת…והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות… ונשארתם במתי מעט".

ריבונו של עולם, הרמתי עיניי למרום. יש שישים ריבוא אותיות לתורה, ומכולם בחר אותו רשע לחתוך ולשמור את פסוקי התוכחה הקשים מכול. זה גילוי אלוקי בתוך ההסתר פנים הגדול ביותר שידעו ישראל מימות השעבוד במצרים, וזה גם קרן של נחמה, בשבעה דנחמתא: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, ונצח ישראל לא ישקר