https://www.tipot.co.il

זאת השאלה אשר נשאל רבנו שמשון ז"ל, וזאת התשובה שהשיב:
שלום לרבני ארץ, גודרי גדר ועומדים בפרץ, יצילם ה' מכליון וחרץ, כולם קדושים אשר המה בארץ, כל חד לפום חורפיה מקשה ומתרץ, אמן סלה,
בתכלית הענין מה שכתב כת"ר אלי מה שרשמתי הסימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ושאל מר האיך נרמזת הגאולה באלו הסימנים? עכשיו אגלה הדבר, מה שכתב האר"י ז"ל בקונטרס שלו הנקרא פלאות רבות בשער הנקרא יציאת מצרים שער ט"ו פג' דף מב' עא', וזה לשונו:
"הנה כבר השמעתיך שפרעה נלקה במצרים בעשר מכות על ידי שלושת אלפים ומאתים ושמונים מלאכי חבלה, הממונים המסבבים בשלושה רקיעים של טומאה, האחד נקרא (הקורא לא יוציא שמות אלו מפיו רק יהגה אותן באותיותיהן שי"ן רי"ש וכו')

שרע והשני נקרא תמוך והשלישי נקרא בישהא, ועליהם השר הנקרא דלפקט, ועליהם ועל כולם השר הנקרא תקא בראשית. חסר מן השלישי עשרה וחסר מן הרביעי שישה, וחסר מן התשיעי שישה
ככתוב: והנה מה שלקו המצריים במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות, בשם השם שפו שבו אחז דוד בן ישי, והשם אמר והיכה. ומצד השם תקל לקו המצריים במצרים ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות, והשם אמר והיכה. ומצד השם אשצה לקו המצריים במצריים חמישים מכות, ועל הים לקו מאתיים וחמישים מכות, ובמה שהקדוש ברוך הוא מכה, בו מרפא הגלות. מה פשעו ומה חטאו, ומה המעל אשר מעלו אבותינו, להיות בכור הברזל הזה, עד שגאלם בשמות אלו דעב צדא כשחב
(עד כאן לשון האר"י ז"ל)

והנה מורנו ורבנו קדוש ישראל, כתב הדברים האלה, פלאים הם, סתומים וחתומים סוגר ואין פורש אותם. וכבר שאלוני גדולי ישראל לבאר להם דברי האר"י ז"ל ולא היגדתי. ומגודל אהבתו דמור אגלה רז זה שנתגלה לי בחלום בחזיון לילה, ועכשיו אגלה הדבר ברמז לפני כת"ר והוא רחום יכפר:

וזה הענין: מה שכתב האר"י ז"ל "שפרעה נלקה במצרים עשר מכות וכו'", כוונתו כך: כי אמרו בעלי קבלה מעשית, שיש שלושת אלפים ומאתים ושמונים מלאכי חבלה הממונים להכות את הרשעים ולהענישם בגיהנום ולטהרם מעוונותיהם. ועל זה נאמר: "ולהכות באגרוף רשע" (ישעיהו נח' ד') כי אגרוף, רמז שלושת אלפים מאתים ושמונים ועל ידם נלקה גם פרעה הרשע, ואומר אני הכותב שזהו סוד נפלא כאשר הוא נכתב במנין ובמספר

דם.  צפרדע.  כינים.  ערוב.  דבר.  שחין
ברד.  ארבה.  חושך.  מכת בכורות
דם   =44
צפרדע  =444
כינים   =110
ערוב   =272
דבר   =206
שחין   =368
ברד   =206
ארבה   =208
חושך   =328
מכת בכורות= 1094
ס"ה  = 3280
אלו עשר מכות כאשר כתבתי אות באות, עולים שלושת אלפים ומאתים ושמונים מלאכי חבלה הממונים לטהר את הרשעים, והוא פשט נפלא, עין לא ראתה:
והנה החשבון מכוון כאשר נכתב כנם (כינים) חסר יו"ד, גם ערב (ערוב) חסר וא"ו, גם חשך (חושך) חסר וא"ו. ואז החשבון מכוון ממש, לא פחות ולא יותר משלושה אלפים ומאתיים ושמונים מלאכי חבלה שמענישין את הרשעים. והיינו מה שכתב האר"י ז"ל: "ככתוב" פרוש ככתוב בספר תורה, ולא כאשר כתוב בסידורים ובעלי ההגדה, כי שם נכתבו כולם מלאים. אלא צריך להיות חסר כמו שכתוב בספר תורה. והגם שרבי יהודה לא כתב כולם רק ראשי תיבות , דצ"ך עד"ש באח"ב,כמ"ש הרב יצחק אברבנאל וכמ"ש לעיל:

והיינו מה שכתב האר"י ז"ל: (בראשית) "חסר מן השלישי עשרה" פרוש: ממכה שלישית שהיא כנם חסר יו"ד. "מן הרביעי ששה"- שהיא מכת ערוב גם חסר וא"ו. "וחסר מן התשיעי שישה"- שהיא מכת חשך גם כן חסר וא"ו. ומה שכתב "ככתוב" רוצה לומר שכן כתוב בספר תורה חסר – כנזכר לעיל:
וזהו סוד מאלו המכות [שמספרם] מכוון ממש שלושת אלפים ומאתיים ושמונים מלאכי חבלה שהיכו את פרעה ואת המצריים במצריים.
[ומה שכתב האר"י ז"ל:] "הממונים באלו שלושה רקיעים של טומאה: אחד נקרא שרע, ואחד נקרא תמוך, ואחד נקרא בישהא" גם בזה יש סוד גדול ונפלא, ותיקן המגיד במה ששנה אלו עשר מכות טומאה, ושלושת אלפים ומאתיים ושמונים מלאכי חבלה שהיכו את פרעה ואת המצריים במצריים כמנין עשר מכות: דהיינו עשר אותיות שרע, מכות אותיות תמוך, שהביא אותיות בישהא, רמז לאלו שלושה רקיעים של טומאה שבהם יש ממונים כמנין שלושה אלפים ומאתיים ושמונים מלאכי חבלה ממש, כמנין עשר מכות דם צפרדע וכו', והם שהיכו את פרעה ואת המצריים במצריים, כי  מלאכי חבלה ממונים להכות את הרשעים לטהרם מעוונותיהם כאמור. ועל ידן היכה את פרעה ואת המצריים במצרים מנין עשר מכות אלו, והוא פלא גדול:
ומה שכתב  האר"י ז"ל: "ועליהם השר דלפקט",כוונתו הוא ששם זה שרשו יוצא ממילת המצרים, והיינו: ששלושה רקיעים הם: עש"ר מכו"ת שהבי"א וכפירוש הגאון, ונמשך על המצרים שהוא שם  דלפקט באותיות הקודמות לאותיות המצרים, והמ"ם אחרונה היא מ"ם הריבוי ואינה מן השורש, ורמז לזה המגיד במאמר: "אלו עשר מכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על המצרים  במצרים" כלומר האותיות שהם קודמות על אותיות המצרים. והבן, כך קיבלתי, וה' הטוב יכפר בעדי:

ומה שכתב האר"י ז"ל: "ועליהם ועל כולם השר הנקרא תקא" כוונתו, כי ראשי תיבות של עשר מכות שהם דצ"ך עד"ש באח"ב, בגימטריא תקא, כמנין השר ממש, וכמנין אשר, וזהו סוד כוונת הכתוב בסדר בוא: "ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך את  אשר התעללתי במצרים", אשר דיקא שהוא כמספר תקא, וכיוצא בו הרבה פסוקים אלף, שמורים על זה לסוד אשר, כמנין ראשי תיבות של עשר מכות כמו שבארנו, ויש לנו בזה סודות נפלאים, וכבוד אלוקים הסתר דבר:
דצ"ך  114
עד"ש  374
באח"ב 13
סה"כ  501

ת  400
ק  100
א  1
סה"כ  501  

א  1
ש  300
ר  200              
סה"כ:  501 

ומה שכתב רבנו האר"י ז"ל: "השם שפו שבו אחז דוד בן ישי, והשם אמר והיכה אותם במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות. והשם תקל אמר והיכה אותם במצרים ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות. והשם אשצה אמר והיכה אותם במצרים חמישים מכות, ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות". כוונתו בזה לסוד נפלא ונורא . ובו ירמוז פלוגתא דרבי יוסיי הגלילי ורבי אליעזר ורבי עקיבא המוזכרים בהגדה. רבי יוסי הגלילי אומר מנין, וזהו שכתב האר"י ז"ל: "והשם שפ"ו אמר והיכה אותם במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות", רמז לרבי יוסי הגלילי. כי רבי יוסיי הגלילי בגימטריא שפו, ומה שכתב שבו אחז דוד בן ישי, רמז גם כן, דוד בן ישי גימטריא שם שפו שבאותו השם דווקא בא דוד בן ישי. ורמז גם כן מה שכתב בספר סודיי רזא, שרבי יוסיי הגלילי ניצוץ דוד בן ישי. וזה השם היכה אותם. ומה שכתב "ומצד השם תקל לקו המצריים במצרים ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות". רמז לסוד רבי אליעזר שהוא בגימטריא תקל, והיינו רבי אליעזר אומר, דווקא, שהוא שם תקל הוא דאית ליה שלקו המצריים במצרים ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות. ומה שכתב "ומצד השם אשצה לקו במצרים חמישים מכות, ועל הים לקו מאתיים וחמישים מכות". רמז לסוד רבי עקיבא שהוא בגימטריא אשצ"ה  עם הכולל, שהשם הזה אמר שיוכו המצריים במצרים חמישים מכות, ועל הים לקו מאתיים וחמישים מכות.

הרי מרומזים אלו שלושה שמות שפו תקל אשצה באלו השלושה תנאים: רבי יוסיי הגלילי בגימטריא שפו, רבי אליעזר  בגימטריא תקל, רבי עקיבא בגימטריא אשצה והוא סוד נפלא ונורא, רזא דרזין, סתרא דסתרין, היינו כאשר כתבתי למעכ"ת, והוא רחום יכפר עוון:

רבי  212
יוסי  86
הגלילי 88
סה"כ  386

דוד  14
בן  52
ישי  320
סה"כ  386

רבי יוסי הגלילי   386  שפו  386
רבי אליעזר   530  תקל  530
רבי עקיבא(עם הכולל) 396  אשצה 396

ומה שכתב רבנו האר"י ז"ל "במה שהקדוש-ברוך-הוא מכה, בו מרפא הגלות, מה פשעו מה חטאו אבותינו" וכו' עד שגאלם בשמות אלו דעב צדא כשחב" , כוונתו: כי באלו עשר מכות שהן דצך עדש באחב, נרמזים באלו אותיות סוד וטעם ירידת אבותינו למצרים, כאשר יפורש בס"ד. דהנה באלו המכות הכה אותם, וריפא אותנו הקדוש-ברוך-הוא והיכה בהם מכה רבה ועצומה, אצבע אלוקים היא ומן המכה עצמה באה הרפואה לישראל, שגאלם הקדוש-ברוך
הוא, וכמו שכתבתי, ומה שכתב: "מה פשעו וכו'", רוצה לומר: באלו המכות נרמז החטא של אבותינו שגרם ירידת מצרים. ויש לנו סוד נפלא ונורא לתרץ קושיא זו מה שהקשה מעכ"ת עלי, אבל גם זה ניחא כאשר כתבתי למעלתו, נפלאות מתורתו הקדושה והטהורה. ומה שכתב האר"י ז"ל: "שהקדוש-ברוך הוא גאל אותנו משם בשמות אלו דעב צדא כשחב" ,כוונתו כי האותיות הראשונות של דצך עדש באחב הם דע"ב, והאותיות השניות הם צד"א, והאותיות האחרונות הם כשח"ב, ונרמזים באלו השלושה שמות הרפואה שריפא הקדוש-ברוך-הוא לישראל, שגאל אותנו בהם, הרי באותן המכות שהוכו בהם המצריים, נרמזים הגאולה והרפואה לישראל.

רופא  רופא  רופא
דצך  ד  צ  ך  מוחץ
עדש  ע  ד  ש  מוחץ
באחב  ב  א  חב  מוחץ

ויהא רעוא לפני הקדוש ברוך הוא שיראנו ביאת משיחנו במהרה בימינו, עם המלאכים השייכים לגאולה, ויקויים בנו מקרא שכתוב: כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות, אמן נצח סלה.

-  סוף   -