https://www.tipot.co.il

רָאִיתִי אָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵאִשְׁתּוֹ כּוֹס תֵּה, הִיא הִגִּישָׁה לוֹ לְבַסּוֹף כּוֹס שֶׁבְּתוֹכָהּ נוֹזֵל בְּצֶבַע בִּלְתִּי בָּרוּר, שָׁפְכָה מֵהַכּוֹס בַּדֶּרֶךְ, הִנִּיחָה אוֹתָהּ לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן לְלֹא תַּחְתִּית כָּלְשֶׁהִי - וְהָלְכָה... הַאִם זוֹהִי הַצּוּרָה לְכַבֵּד בַּעַל?

"עָדִיף שֶׁיְּפַטְּרוּ אוֹתְךָ מֵהָעֲבוֹדָה – מֵאֲשֶׁר שֶׁהַקב"ה יְפַטֵּר אוֹתְךָ!!

מֵחִלּוּל שַׁבָּת – לֹא מַרְוִיחִים, וּמֵאִידָךְ, מִשְּׁמִירַת שַׁבָּת – אַף פַּעַם לֹא מַפְסִידִים!! עַל כָּךְ, אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר מְעַנְיֵן:

"הוּא קָרַע אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, וּמִשָּׁמַיִם קָרְעוּ לוֹ אֶת הַחַיִּים"

"יָלַדְתְּ בַּת – תִּשָּׁאֲרִי בְּבֵית חוֹלִים". יֵשׁ כָּאֵלֶּה טִפְּשִׁים. וְכִי הַדָּבָר תָּלוּי בָּאִשָּׁה?

"בְּמִקְרֶה"... 'בְּמִקְרֶה' פָּגַשְׁתִּי בִּפְלוֹנִי, 'בְּמִקְרֶה' עָבַרְתִּי בִּרְחוֹב אַחֵר, 'בְּמִקְרֶה' הִתְעוֹרַרְתִּי

לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, אֲנָשִׁים פּוֹלְטִים מִפִּיהֶם אֶת הַמִּלָּה: "בְּמִקְרֶה"... 'בְּמִקְרֶה' פָּגַשְׁתִּי בִּפְלוֹנִי, 'בְּמִקְרֶה' עָבַרְתִּי בִּרְחוֹב אַחֵר, 'בְּמִקְרֶה' הִתְעוֹרַרְתִּי, וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה.

יַלְדָּה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁקִּבְּלָה בְּבֵית הַסֵּפֶר, מַצָּבָהּ גָּרוּעַ. אֲבָל אִם הִיא לֹא מְסָרֶבֶת אֶלָּא אוֹמֶרֶת: "אִמָּא, אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת שִׁעוּרִים, אַךְ קָשֶׁה לִי, עִזְרִי לִי בְּבַקָּשָׁה" – אֵין בְּכָךְ שׁוּם פְּגָם, וְאֵיזוֹ אִמָּא לֹא תַּעֲזֹר לָהּ בְּשִׂמְחָה?

אִם כָּךְ צָרִיךְ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת בִּגְלַל כְּאֵב גָּרוֹן – לִשְׁלֹחַ אֶת הַחַיְדַּק לַמַּעְבָּדָה, לִרְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ מִקְרוֹסְקוֹפּ כְּדֵי לִקְבּוֹעַ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טִפּוּל מַתְאִימָה יוֹתֵר. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁכָּךְ עָלֵינוּ לִנְהֹג בַּחַיְדַּקִּים שֶׁל גַּאֲוָה, לָשׁוֹן הָרַע, פְּרִיצוּת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

בַּחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה אָדָם עָלוּל לַעֲשׂוֹת שְׁגִיאוֹת, וְלִמְנוֹעַ מֵעַצְמוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמְיֻחֶלֶת. הַדָּבָר יָכֹל לִנְבֹּעַ מִטָּעוּת, אֲבָל גַּם מֵעַצְלוּת. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, וְלֹא עוֹשִׂים אֶת הַנִּתּוּחַ הַמַּתְאִים לְנִשְׁמָתֵנוּ, וְכָךְ מוֹנְעִים מִמֶּנָּה אֶת הַטִּפּוּל הַמַּתְאִים.

אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַמַּשְׁכַּנְתָּא. שׁוֹלְחִים לוֹ מִכְתָּב מֵעוֹרֵךְ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם, וְהוּא מַבְטִיחַ לְשַׁלֵּם. מַמְתִּינִים לוֹ זְמַן מָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, בָּאִים אֵלָיו מֵהַהוֹצָאָה לַפֹּעַל, וְגַם לָהֶם הוּא מַבְטִיחַ לְשַׁלֵּם, וְכָךְ הָלְאָה. בַּסּוֹף עוֹד יַאַסְרוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר אוֹ שֶׁיְּאַשְׁפְּזוּ אוֹתוֹ בְּמַחְלָקָה שֶׁל מְשֻׁגָּעִים.

לִפְנֵי שֶׁאַתָּה תּוֹהֶה מַדּוּעַ לֹא נַעֲנֵיתָ, כְּדַאי   שֶׁתִּבְחַן הֵיטֵב אֶת עַצְמְךָ, כְּדַאי שֶׁתִּבְדֹּק אֶת תְּפִלָּתְךָ, אֶת  אֲמִתּוּתָהּ, אֶת שְׁלֵמוּתָהּ. שְאַל אֶת עַצְמְךָ, הַאִם תְּפִלָּתְךָ הָיְתָה טְהוֹרָה וַאֲמִתִּית? הַאִם בֶּאֱמֶת הִתְפַּלַּלְתָּ מִקִּירוֹת לִבְּךָ? הַאִם אַתָּה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים מִשְׁתּוֹקֵק לִירָא אֶת ה'?

אשה צעירה אחת, ניצולת שואה, ששרדה בעור שיניה, נסעה עם סיום המלחמה לפאריז. היא החליטה לתת גט פיטורין לעם היהודי, לשרך דרכיה, ולרעות בשדות זרים. "אנשא לגוי, ורק כך אוכל להדחיק את הזוועות שעברתי" חשבה לעצמה.

מוגש באדיבות העיתונאי הרב קובי לוי - 050-5383822, מתוך סדרת ספריו "העיתונאי"
מתוך אתר "אחינו - פורטל עולם התשובה"