https://www.tipot.co.il

הלוואתי סכום פעוט לאיזה אדם, הוא שכח להחזיר לי, אני לא רוצה שהוא יכשל באיסור גזל ולכן מחלתי לו בלב. במחשבה שנייה אני חושבת אולי זה לא מועיל, כי הוא לא יודע שמחלתי לו. אשמח לדעת האם עלי להודיע לו שמחלתי לו, או די בזה שמחלתי לו בלב?

תשובת הרב מנשה בן פורת שליט"א:
ההלכה
מאחר ומחלת לו על החוב כבר הלווה אינו עובר איסור, אבל כדאי לומר את המחילה בפה, כי ישנה מחלוקת גדולה אם מחילה בלב מועילה, ועצה טובה שתאמרי כך: "אני מוחלת לו על החוב אם הלווה ישכח מהחוב" (בכך תרוויחי שאם ביום מן הימים הלווה יחליט להחזיר את החוב, אז תוכלי לקחת את החוב, שהרי התנית שאת מוחלת רק אם ישכח מהחוב).

מקורות ההלכה
דבר ראשון עלינו להבהיר, שמחילה שלא בפני הלווה נחשבת למחילה, אמנם כל זה בתנאי שהמחילה הייתה בפה, אבל לגבי מחילה בלב - ישנה מחלוקת גדולה אם זה מועיל. (עיין באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג חלק חושן משפט סימנים ב' ג').


אלא שלכאורה אם לא תודיעי ללווה עדיין ישאר עליו איסור גזל, כי זה דומה לדברי הגמרא (קידושין פא,ב): "אישה הפרם וה' יסלח לה" - מה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים. רבי עקיבא כשהיה מגיע לפסוק הזה היה בוכה, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!". ולכאורה גם פה אותו דבר מכיוון שהלווה אינו יודע שמחלת לו אז יש לו איסור על מחשבתו שחושב לגזול.

אבל במחשבה שנייה נראה שזה לא דומה לשם, כי שם האישה בקום ועשה הולכת ושותה יין או מטמאה למתים, והיא חושבת שעושה איסור, אבל אצלנו זה רק בשב ואל תעשה, שהוא שכח ואינו מחזיר החוב, נמצא שגם אין לו איסור במחשבה, שהרי אין כאן מחשבת איסור.

(ההלכה נכתבה בהתייעצות עם הדיין הרב הגאון אהרון ירחי שליט"א - חבר ביה"ד של הרב הגאון יעקב יוסף שליט"א)