https://www.tipot.co.il

יום כיפור אצל הבעל שם טוב

איך מתכוננים ליום כיפור? יום כיפור הוא היום שבו נחתם גזר דינו של אדם והוא הפתח לסליחה ולכן טבעי שמנסים להתכונן אליו. סיפור חסידי קצר יכול אולי לעזור לנו להבין איך להתכונן:

איש חסיד היה שיצאה נפשו לעשות את היום הקדוש, יום הכיפורים במחיצת רבו רבי ישראל בעל שם טוב. דר היה בכפר רחוק, ועל כן מיד אחרי ראש השנה עלה על סוסו ויצא לדרך. קרב ובא היום את מרבית הדרך כבר עשה, עוד פרסה או שתיים והוא כבר במז'יבוז'. שחרית רעננה היתה נסוכה על השדות. עייפתי מאוד, אמר לעצמו החסיד, וגם הסוס עייף בוודאי ורעב. עוד היום גדול אשכב לי תחת אחד העצים ואחליף כוח, וגם סוסי ינוח וירעה בשדה. נתנם האיש, ותרדמה גדולה נפלה עליו ויישן. 

בשעת בין ערביים, לעת מנחה, הקיץ פתאום, ויילפת. השמש השוקעת נראתה על קו האופק, משמע התקדש החג! שלוש או ארבע פרסאות מפרידות ביני לבין מז'יבוז'! שלוש או ארבע פרסאות בלבד ביני לבין הצדיק, אך אני כאן והוא שם וכבר יום כיפור! ישב האיש תחתיו, נתן ראשו בין ברכיו וגעה בבכי. ואחרי כן בשברון לב ובקול ניחר העמיד עצמו בין העצים לתפילת "כל נדרי". בבוקר עם אור ראשון החל להתפלל שחרית. וכך מתוך צער ללא גבול, ומתוך תפילה זכה וברה עבר עליו כל אותו יום הכיפורים. 

לעת צאת הכוכבים, בעודו מותיר את מילותיה האחרונות של תפילת הנעילה על פני השדה קפץ החסיד על סוסו ופתח בדהרה לעבר העיר. והנה, בעומדו כך נכלם בפתח בית הכנסת, פנה אליו הבעש"ט במאור פנים ואמר: דע בני כי מן השמיים מנעוך מלבוא אלי ומוכרח היית לעשות את היום הקדוש בשדה. מפני שרק אותה תפילה שהתפללת בלב נשבר יכולה היתה למשוך אליה ולהעלות עמה גם את כל תפילות העם שבשדות.  (מתוך מחזור תפילה "ממך אליך" בעריכת יונדב קפלון).
 
הסיפור הזה מבטא יותר מכל דבר אחר את הפספוס. החסיד שרצה ועשה מאמצים להגיע לבעש"ט נשאר בשדה ביום כיפור. הפספוס מתעצם כשרואים את המאמצים שעשה החסיד, עשרה ימי רכיבה הוא התקדם למז'יבוז', ובסוף ברגע האחרון פספס את יום הכיפורים אצל הבעש"ט. 

מעניין שזה לא הסיפור היחיד שמדבר על פספוס של יום הכיפורים. ישנם עוד סיפורים חסידיים כאלה שהמוטיב המשותף שבהם הוא שמאמצים והכנות רבות ליום כיפור מסתיימים בפספוס של היום הגדול. 

יום כיפור הוא היום של הפספוסים. ביום הזה המצווה העיקרית היא הווידוי שבו כל אחד צריך לראות במה הוא החטיא את מטרתו השנה ולאן הוא היה יכול להגיע ולא הצליח. לכן הדרך הטובה ביותר שהחסיד התפלל היא, שהוא חווה ביום הכיפורים עצמו את הפספוס, את ההחטאה בכך שהוא לא הגיע לבעש"ט. 

על פי זה ניתן ללמוד שיום כיפור הוא לא חוויה שאדם מתכונן אליו. הדרך הטובה ביותר להתכונן ליום כיפור היא לתת לו לבוא ולא להתכונן יותר מדי כי כל התכוננות עלולה להכשיל אותנו ולגרום לכך שהיא לא תתממש.      

הרב אבישי שרייבר הוא רב בישיבת "שיח יצחק".