https://www.tipot.co.il

בקשת סליחה והסעודה

יום הכיפורים, כשמו כן הוא. בורא העולם מכפר לנו על עוונותינו, אך אומר בורא העולם: על מה שחטאתם כנגדי אני מוחל, אך על מה שחטאתם כנגד אנשים אחרים אין בידי למחול. לכן אמרו חז"ל, שיום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, אך בעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (יבקש סליחה ודברי ריצוי) את חברו (מסכת יומא דף פה עמוד ב'). עושים זאת כדי שיהא לב כל ישראל שלם. כל אחד עם חברו ואל יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם.

אפילו אם רק הכעיס אותו בדברים, ילך קודם יום הכיפורים לפייס את חברו ויבקש ממנו שימחל לו. אם לא רצה למחול לו, מביא לו שלושה אנשים שיבקשו ממנו למחול לו, שנאמר: "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וכו'". ישור מלשון שורה, ואין שורה פחות משלושה בני אדם (גמרא מסכת יומא דף פז בפירוש רש"י). אם גם אז לא מחל לו, מביא בפעם השנייה והשלישית. שבכל פעם מנסה לרצות אותו בדרך אחרת. ואם עדיין לא רצה, מניח לו והולך לו (שולחן ערוך או"ח סימן תר"ו).

אל לו לאדם להיות אכזרי, ואם חטא לו חברו ובא לפייסו ולבקש ממנו סליחה, ימחל לו בלב שלם ובנפש חפצה, ויידע, ש"כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו". והדברים נאמרים אפילו אם עשה לו חברו עוולה גדולה מאד.

הגמרא מספרת סיפור על טבח אחד, שפגע והעליב את אחד מחכמי התלמוד בשם "רב". הגיע ערב יום הכיפורים, ראה רב שהטבח לא מגיע לבקש סליחה, הלך רב בעצמו אל הטבח, במחשבה שאולי אם הוא יראה אותו, ייזכר שהוא צריך לפייסו, וממילא לא תהיה עליו קפידה מן השמים. רב למד הנהגה זו מהבורא בעצמו, שממציא את עצמו אלינו בעשרת ימי התשובה, ככתוב: " דירשו את השם בהימצאו קרואו בהיותו קרוב", והכוונה בעשרת ימי תשובה שהקב"ה מגיע אלינו בכדי שנתעורר לתשובה ולבקשת סליחה ממנו יתברך. כשראה הטבח

את רב החל צועק לעברו: "צא מכאן, אין לי שום עסק איתך". מספרת הגמרא, שבאותה השעה היה הטבח הנ"ל משבר עצמות של בהמה, נשמטה עצם אחת והכתה בצווארו של הטבח והוא מת במקום (מסכת יומא פ"ז).

מכאן למדים, שצריך האדם ליידע את האדם שנפגע ממנו, בכדי לאפשר לו לבקש סליחה.

כתבו המקובלים, שמי שאינו מעביר שנאה מליבו ביום הכיפורים, אין תפלתו נשמעת (כף החיים בשם האליה רבה סימן תרו).

אם נפטר האיש שפגעו בו, הפוגע צריך להביא עשרה אנשים, להעמיד אותם על קברו ולומר: "חטאתי לאלהי ישראל ולאיש זה שחטאתי לו", וצריך ללכת לשם יחף, ולפרט את החטא שחטא כנגדו. האנשים שאיתו יאמרו לו: "מחול לך, מחול לך, מחול לך" (שולחן ערוך או"ח סימן תר"ו סעיף ב').

על כל אדם להקפיד לבקש סליחה מבני ביתו הקרובים: אביו ואימו – לפני שהולך לבית הכנסת יבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואימו, שאם בין אדם לחברו הקפידו, כל שכן מאביו ואימו, שאין אדם ניצול מחטא זה בכול יום, ואם הבן לא השכיל לבקש סליחה, בכל זאת ההורים עצמם יאמרו בפיהם: "אני מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה". כמו כן, הבעל יבקש מחילה מאשתו (והאישה מבעלה) על כל מה שהתנהג אליה לא כשורה ופגע בה במהלך השנה.

כל אדם בבואו לבית הכנסת להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים יאמר בינו לבין עצמו: "הריני מוחל וסולח לכל אחד ואחד מישראל, בין איש בין אישה, בין קטן בין גדול, בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי, בין שחטא בכבודי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בגלגול זה ובין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלמה מעתה ועד עולם" (סימן תר"ו כף החיים).

מחילה בכל יום