- קטגוריות
כ"ט כסלו תשפ"ג - 16.12.2022
ירושלים :
כניסת שבת 15:57
יציאת שבת 17:17
ת"א :
כניסת שבת 16:16
יציאת שבת 17:19
חיפה :
כניסת שבת 16:06
יציאת שבת 17:16
באר שבע :
כניסת שבת 16:20
יציאת שבת 17:20
שבת שלום !!!
בקשת סליחה והסעודה
יום הכיפורים, כשמו כן הוא. בורא העולם מכפר לנו על עוונותינו, אך אומר בורא העולם: על מה שחטאתם כנגדי אני מוחל, אך על מה שחטאתם כנגד אנשים אחרים אין בידי למחול. לכן אמרו חז"ל, שיום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, אך בעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (יבקש סליחה ודברי ריצוי) את חברו (מסכת יומא דף פה עמוד ב'). עושים זאת כדי שיהא לב כל ישראל שלם. כל אחד עם חברו ואל יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם.
אפילו אם רק הכעיס אותו בדברים, ילך קודם יום הכיפורים לפייס את חברו ויבקש ממנו שימחל לו. אם לא רצה למחול לו, מביא לו שלושה אנשים שיבקשו ממנו למחול לו, שנאמר: "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וכו'". ישור מלשון שורה, ואין שורה פחות משלושה בני אדם (גמרא מסכת יומא דף פז בפירוש רש"י). אם גם אז לא מחל לו, מביא בפעם השנייה והשלישית. שבכל פעם מנסה לרצות אותו בדרך אחרת. ואם עדיין לא רצה, מניח לו והולך לו (שולחן ערוך או"ח סימן תר"ו).
אל לו לאדם להיות אכזרי, ואם חטא לו חברו ובא לפייסו ולבקש ממנו סליחה, ימחל לו בלב שלם ובנפש חפצה, ויידע, ש"כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו". והדברים נאמרים אפילו אם עשה לו חברו עוולה גדולה מאד.
הגמרא מספרת סיפור על טבח אחד, שפגע והעליב את אחד מחכמי התלמוד בשם "רב". הגיע ערב יום הכיפורים, ראה רב שהטבח לא מגיע לבקש סליחה, הלך רב בעצמו אל הטבח, במחשבה שאולי אם הוא יראה אותו, ייזכר שהוא צריך לפייסו, וממילא לא תהיה עליו קפידה מן השמים. רב למד הנהגה זו מהבורא בעצמו, שממציא את עצמו אלינו בעשרת ימי התשובה, ככתוב: " דירשו את השם בהימצאו קרואו בהיותו קרוב", והכוונה בעשרת ימי תשובה שהקב"ה מגיע אלינו בכדי שנתעורר לתשובה ולבקשת סליחה ממנו יתברך. כשראה הטבח
את רב החל צועק לעברו: "צא מכאן, אין לי שום עסק איתך". מספרת הגמרא, שבאותה השעה היה הטבח הנ"ל משבר עצמות של בהמה, נשמטה עצם אחת והכתה בצווארו של הטבח והוא מת במקום (מסכת יומא פ"ז).
מכאן למדים, שצריך האדם ליידע את האדם שנפגע ממנו, בכדי לאפשר לו לבקש סליחה.
כתבו המקובלים, שמי שאינו מעביר שנאה מליבו ביום הכיפורים, אין תפלתו נשמעת (כף החיים בשם האליה רבה סימן תרו).
אם נפטר האיש שפגעו בו, הפוגע צריך להביא עשרה אנשים, להעמיד אותם על קברו ולומר: "חטאתי לאלהי ישראל ולאיש זה שחטאתי לו", וצריך ללכת לשם יחף, ולפרט את החטא שחטא כנגדו. האנשים שאיתו יאמרו לו: "מחול לך, מחול לך, מחול לך" (שולחן ערוך או"ח סימן תר"ו סעיף ב').
על כל אדם להקפיד לבקש סליחה מבני ביתו הקרובים: אביו ואימו – לפני שהולך לבית הכנסת יבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואימו, שאם בין אדם לחברו הקפידו, כל שכן מאביו ואימו, שאין אדם ניצול מחטא זה בכול יום, ואם הבן לא השכיל לבקש סליחה, בכל זאת ההורים עצמם יאמרו בפיהם: "אני מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה". כמו כן, הבעל יבקש מחילה מאשתו (והאישה מבעלה) על כל מה שהתנהג אליה לא כשורה ופגע בה במהלך השנה.
כל אדם בבואו לבית הכנסת להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים יאמר בינו לבין עצמו: "הריני מוחל וסולח לכל אחד ואחד מישראל, בין איש בין אישה, בין קטן בין גדול, בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי, בין שחטא בכבודי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בגלגול זה ובין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלמה מעתה ועד עולם" (סימן תר"ו כף החיים).
מחילה בכל יום
מצוות אכילה
מצווה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה (שולחן ערוך סימן תרד, א).
מובא בגמרא: "תני רב חייא בר רב מדפתי כתוב ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". פירוש: לימד אותנו רב חייא, הבן של רב מהמקום שנקרא "דפתי": כתוב בתורה: "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". יום כיפור חל בעשירי לחודש תשרי, אך הפסוק כותב שמתענים בתשעה לחודש, ולכן שואלת על כך הגמרא: "והלא בעשירי מתענים, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
הטעם על פי הפשט הינו: "והוא מאהבת הקדוש ברוך הוא את ישראל, שלא ציווה להתענות אלא יום אחד בשנה (מהתורה מחויבים לצום רק ביום הכיפורים. שאר הצומות הינן תקנות מאוחרות יותר), ולטובתם לכפר עוונותיהם. וציווה שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות, ושלא יזיק להם העינוי. משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו להתענות יום אחד וציווה להאכילו ולהשקותו קום כדי שיוכל לסבול את התענית" (טור שולחן ערוך סימן תרד).
הטעם על פי הסוד מבואר ב"שער הכוונות": כי בכל יום מעשרת ימי התשובה נתקן בחינת החיצוניות על ידי האכילה והשתייה וברכותיהם, וביום הכיפורים אסור לאכול, ועל כן חסר את תיקון החיצוניות לאותו היום, לכן יש להרבות בערב יום הכיפורים באכילה, על מנת לתקן את בחינת החיצוניות של אותו היום ומחרת. יותר מזה מובא בפרי עץ חיים שער כ"ז, שצריך לאכול בערב יום הכיפורים כפי ערך שני ימים.
למעשה, על האדם לעשות לפחות שתי סעודות עם לחם, כדי שיצטרך לברך "המוציא לחם מן הארץ" וברכת המזון, לתקן את בחינת החיצוניות על ידי האכילה והשתייה והברכות. בסעודת הבוקר יכוון לתקן בחינת החיצוניות של היום, ובסעודה מפסקת יכוון לתקן בחינת החיצוניות של מחר. יש נוהגים לבצוע על שני לחמים כמו בשבת.
מובא בספרים, שמצווה לאכול דגים על פי המדרש של החייט: "מעשה בשוטר (רומאי) העיר שאמר לעבדו: "קנה לי דגים", ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו בעבורו זהוב. היה שם גם יהודי חייט שבא בפני המוכר והוסיף עליו במחיר, עד שתוך כדי מקח וממכר עם עבד השוטר, קנה אותו החייט בחמישה זהובים. בא העבד לאדוניו וסיפר לו את כל המאורע. שלח השוטר אחר החייט ואמר לו: 'מה מלאכתך?', ענה לו: 'חייט'. אמר לו: 'ולמה קנית דג בחמישה זהובים? ולא עוד, אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי?', השיב לו: 'והיאך לא אקננו אפילו בעשרה כדי לאכול ביום שציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות בו, ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עוונותינו'. אמר לו: 'אם כן, יפה עשית' ופטרו והלך לשלום (טור שולחן ערוך סימן תרד).
- תגובות: 0
- צפיות:3970
כדי להנות מתכניו המלאים של האתר הירשם עכשיו או התחבר לאתר דרך תיבת ההתחברות