https://www.tipot.co.il

סוכות וסוד האושר

חג הסוכות שנקרא גם "זמן שמחתנו", מציין את שיאה של השנה העברית. במשך שבעת ימי החג, אנחנו מצווים לשמוח ולהיות "אך" שמחים (דברים ט"ז ט"ו). איזו מצווה! נכון, מי לא רוצה לחגוג ולשמוח במשך שבעה ימים רצופים – אבל איך?

נוכל ללמוד המון על סוכות וסוד האושר, מד"ר ג'יימס ה. קלארק, אדם שכפי הנראה מעולם לא שמע על החג הזה. ג'ים, כפי שחבריו מכנים אותו, הוא יזם גאוני ומיליארדר בזכות עצמו. בשנת 1981, עזב ג'ים את תפקידו היוקרתי כפרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת סנטפורד, כדי להקים את החברה הראשונה שלו - סיליקון גרפיקס. האקדמיה הייתה נחמדה, אבל הוא רצה משהו מעבר לזה. באותו שלב הוא אמר שהון של 10 מיליון דולר, יספק אותו.

סיליקון גרפיקס הפכה בלי ספק לחברה המובילה בתחום הגרפיקה הממוחשבת. העולם חייך לג'ים – הוא הגשים את חלום עשרת המיליונים שלו. אולם משום מה זה עדיין לא סיפק אותו. בשנת 1994 הוא השקיע 5 מיליון דולר כדי ליצור את נטסקייפ – ממשק גישה לרשת העולמית שהייתה אז בראשית דרכה. בשלב זה אמר ג'ים, שהוא יהיה מאושר בהון של 100 מיליון דולר.

נטסקייפ הייתה הצלחה מסחררת. בתוך מספר חודשים החברה הונפקה עם שווי של 28$ למנייה, וסגרה את המסחר ביום הראשון לקיומה בערך של 75$ למנייה – כמעט שיא של כל הזמנים לרווח ביום הראשון. בשנת 1995 הפדיון הוכפל בכל רבעון. ג'ים קלארק רכב על גל הצלחה שרק מעטים זכו לו. אולם ג'ים רצה יותר. בשנת 1998, לפני שהוא ייסד את החברה הבאה שלו, הילתאון, הוא אמר שיהיו דרושים מיליארד דולר כדי להביא לו את האושר.

הילתאון הפכה לחברת מיליארד דולר נוספת, אולם לא בדיוק הכניסה את ג'ים למועדון המיליארדרים. אולם החלק הטוב בסיפור הוא שבשנת 1999 נטסקייפ עשתה לו את זה. למעשה, היא העלתה את ערך הנטו שלו לשני מיליארד! זה היה מרגש, אולם משום מה, ג'ים קלארק לא היה עדיין מרוצה לגמרי. הוא עזב את נסקייפ כדי לייסד את MyCFO. למה? טוב, כמו שהוא מסביר זאת, "כשיהיה לי יותר מאשר ללארי אליסון, אז אהיה מרוצה".

הפעם האחרונה בה ג'ים קלארק הופיע ברשימת המיליארדרים של הפורבס הייתה בשנת 2007, שם הוא דורג במקום ה-840 ברשימת עשירי העולם. לרוע מזלו, לארי אליסון דורג אז במקום ה-11, ומאז עלה למקום החמישי. אני משער שכל זה די אכזב את ג'ים.

החדשות הטובות הן שהוא כפי הנראה מצא לעצמו שאיפה חדשה. בשנת 2006, הוא התגרש מאשתו השלישית ב-15 שנים, והתחיל לצאת עם דוגמנית אוסטרלית צעירה ממנו ב-36 שנים. בשנת 2009 היא הפכה להיות רעייתו הרביעית. אני מאוד מקווה שהוא ימצא עכשיו את האושר, אולם יש לי חשש כבד שהוא לא. כפי שהיה אומר הרב נוח וינברג, "אם אינך שמח במה שכבר יש לך, לעולם לא תשמח במה שתשיג!".

אני זוכר שקראתי את ספרו הקלאסי של אליהו גולדרט "המטרה" כשלמדתי מנהל עסקים. אחת הנקודות בספר הייתה שהאדם צריך תמיד לזכור את המטרות הסופיות שלו - כשלעניין עסקים, המטרה היא לעשות כסף. בעוד שהדבר אולי נכון לגבי חברה עסקית, בתור בני אדם, אסור לנו לעולם להציב כסף בתור מטרה סופית. כסף הוא רק אמצעי בדרך למטרה, וטוב יהיה אם נשכיל לא לחזור על טעותו של ג'ים קלארק ולהתעלם מהאזהרה התנכית העתיקה: "אוהב כסף, לא ישבע כסף" (קהלת ה' ט').

כולנו רוצים להיות מאושרים, אולם הרבה פעמים אנחנו טועים ומבלבלים בין אושר להצלחה. הצלחה היא להשיג את מה שאין לך, אושר הוא לשמוח במה שיש לך. כפי שלמדונו חכמינו: "איזהו עשיר, השמח בחלקו" (אבות ד' א'). אושר אינו דבר שמגיע מאליו, אלא החלטה שאנחנו חייבים לקבל - וכל אחד מאיתנו יכול להיות מאושר במידה בה הוא בוחר להיות.

מכיוון שבסוכות אנחנו מצווים "והיית אך שמח", אנחנו חייבים להחליט להיות מאושרים - החלטה שדורשת מאיתנו לבחון את אחד הפרדוקסים הגדולים של החיים: מצד אחד, תהיה מי שתהיה, מעצם היותך חי, כוסך באמת "רוויה" ומלאה, אולם מצד שני, תמיד יכולה להיות לך כוס גדולה יותר. בחרו ליהנות ממה שיש לכם, וְ'הופ'! – מצאתם את סוד האושר. רק תבחרו במקום זה לשקוע בחיפוש אחר כוס גדולה יותר, ואתם נשארים לנצח עם רצון שאינו בא לידי סיפוק.

לא רק שזה סוד האושר, אלא זה גם המסר המרכזי של חג הסוכות – שנקרא כך בשל סוכת הארעי המכוסה בדלילות אשר בה אנחנו גרים במשך שבעת ימי החג. השנה, בחזרה על מה שאנחנו עושים מזה למעלה ממאה דורות, יהודי העולם יעזבו את בתיהם ואביזרי הנוחות שלהם ויחפשו את השמחה והאושר בצריפים רעועים המרוהטים בקצת יותר מכיסאות פלסטיק ומזרוני ספוג. איזה מקום יכול להתאים יותר כדי להזכיר לעצמנו שאושר אמיתי אינו בא מכל הדברים שיש לנו, אלא ממה שעדיין נשאר לנו אחרי שהם נלקחים מאיתנו.

יהי רצון שהשנה, כשנשמח בסוכותינו מתחת לכיפת השמים, אלוקים ימשיך להרעיף על כולנו כל טוב – ושאנחנו נמשיך להעריך את כל ברכותיו.