https://www.tipot.co.il

בס"ד

"פעם" (כלומר לפני 20 שנה) ספרים חשובים הכריזו בבטחון:

"שום דבר שאת רואה, שומעת או חושבת בזמן ההריון לא ישפיע, ולו השפעה קלה ביותר על תינוקך". (עולמו של התינוק, עמוד 51).

אבל, מספר הלכות שנכתבו כבר בימי התלמוד מפנים את שימת לבנו לעובדה שחז"ל ידעו שהעובר מושפע מהתנהגות אמו, ממעשיה, וגם שומע ומושפע מן הדברים המגיעים לאוזניו הזעירות. המדע עוד לא נתן להם "אישור", ובכל זאת זה לא מנע מהם לקבוע למשל:

א. שאלישע בן אבויה, אותו אדם גדול, רבו של רבי מאיר, יצא לתרבות רעה משום שאמו עברה בעת הריונה ליד בית עבודה זרה והריחה ריח של תבשיל. היא אף אכלה ממנו, והאוכל "היה" – לשון המדרש (קהלת רבה ז, יח): "מפעפע בכריסה כאריסה של נחש" פירוש, "כארס של נחש. ועל ידי זה נפסד מזגו והיה מתאוה לדבר עבירה". (עץ יוסף).

ב. המעשה שהובא במסכת יומא (דף פב): "אשה מעוברת הריחה ביום הכיפורים אוכל והתאוותה לו מאוד, באו לפני רבי יהודה הנשיא, אמר להם: תלחשו לה באזנה שיום כיפורים היום אולי תוכל להתאפק. לחשו לה, וקיבלה את הלחישה ופסק העובר מתאותו. קרא עליה רבי: 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך', ויצא ממנה רבי יוחנן. ומעשה נוסף במעוברת אחרת שהריחה מאכל ביום הכיפורים, באו לפני רבי חנינא, אמר להם: תלחשו לה, ולא קיבלה את הלחישה (כי העובר המשיך להתאוות). קרא עליה: 'זורו רשעים מרחם', ויצא ממנה שבתאי "אוצר פרא" – רשע שהיה מפקיע שערים".

חז"ל גילו לנו פה, שהעובר הוא המתאווה, כבר בבטן אמו! וידעו לפי זה מה האופי של הילד שיצא!!!

ג. וכך נאמר על – ידי אחד מחכמי תורת הקבלה: "ראוי לאשה שתזהר בימי עיבורה שלא ללכת וגם לא להסתכל במקום עבירה, וכל שכן שתשמור עצמה מכל טינוף חטא, כי העובר במעיה צופה ומביט ויודע הרבה, כההיא עובדא (=כאותו מעשה) דרבי יהושע בן חנניה (שהיתה אמו לוקחת עריסתו לבית המדרש) ודומיהן". (מעבר יבוק, מאמר שפתי צדק פרק ה)

הרי לנו שהעובר חושב ומגיב, קולט וקובע עמדה. מכאן נובעת חשיבות עליונה להתנהגות האם בתקופת ההריון, דבר שספרי המוסר הזהירו עליו רבות, משום שמחשבותיה, מעשיה, ודיבוריה, משפיעים עליו לחיוב או לשלילה.

והנה המחקרים החדישים של היום הגיעו גם הם למסקנות אלו רק באיחור מה מחז"ל:

"המחקרים החדישים ביותר מצביעים על כך שאף התינוק ברחם מודע לסביבתו המיידית ומושפע ממנה במידה גדולה הרבה יותר משסברו בעבר . . .

ד"ר הנרי טראבי – פרופסור לרפואת ילדים, ללינגוויסטיקה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת מיאמי, גילה כי העובר שומע במשך כל המחצית השניה של תשעת החודשים שלו ברחם ואף אולי מוקדם יותר. התינוקות ברחם שומעים את שיחותיהם של האימהות. ד"ר טראבי אף משער כי הסביבה הלשונית של חדשי ההריון האחרונים משפיעה על שפתו של התינוק ועל כושר הדיבור שלו בילדות . . .

בשנת 1970 דיווח ד"ר מיכאל ליברמן, כי גילה במחקר, שבטרם הדליקה האם את הסיגריה שלה והחלה לעשן, כבר גברו פעימות לבו של העובר בצפייה לאירוע. פשוט, כתוצאה מכך שהראו לאם את הסיגריה והיא הגיבה למחשבה שתעשן. המשמעות של גילוי זה היא: שתגובות סיבה-ותוצאה עקיפה של העובר הן מדהימות ומרחיקות טווח" (עולמו של התינוק עמודים 54,52,48).

"ולד בן עשרים וארבע שבועות מפגין התפתחות עצבית מעניינת ביותר. הוא מניע את עיניו במהירות במשך חלק ניכר מזמן השינה שלו בדומה לילדים מבוגרים בעת חלום.

אין ספק שהוולדות שומעים קולות. ולדות בגיל זה מגיבים, ככל הנראה, למוסיקה. הם ממצמצים בעיניהם ונעים – כאילו רקדו על פי קצב מוכתב.

יילודים מפגינים ראיות לזיכרונות שהם נושאים מתקופת ההריון. עובדה היא שהם מעדיפים לשמוע קולות מוגדרים כמו פעימות לב אימהיות, קולות של האם, ואפילו סיפורים שקראו להם לפני הלידה. תינוק מזהה מוסיקה שאמו הרבתה לשמוע לה בעת ההריון. רבים מאתנו סבורים שהיצורים המורכבים הללו מתחילים את הקיום האמיתי שלהם לאחר הלידה, אבל כל כישוריהם מעידים שמדובר בהמשכה של התפתחות מופלאה, המתחילה ממש בתחילת תקופת ההריון".

(המדענית סוזן שיפלביין, המכונה שלא תיאמן עמו' 39-52)

אי אפשר שלא להתפעל מן הידע המדעי שהיה בידי חז"ל. ידע המתגלה היום רק במחקרים חדישים ביותר!

[מתוך הספר: מסילות אל האמונה. יוסף גבאי. תשנ"ח. עמודים 227-231]