אחד הבחורים שהשתתף תדיר בשעורי הערב של המשגיח ר' שלום שבדרון, החל להחסיר. כך יום, כך יומיים, שלשה. ר' שלום היה נחוש לאתר את הבחור ולהשיבו ללמוד התורה. 
בא ר' שלום לבית הורי הבחור, נקש על הדלת והנה הבחור פותח אותה. בתחילה נבהל. ומיד התפתחה ביניהם שיחה מרתקת שבכל פעם שר' שלום היה נזכר בה היה מספר עליה לכל הנמצאים לידו, כאילו הם היו אותו בחור.

מעשה-פלא שארע אצל ה"חפץ חיים" זי"ע

ושנרשם מפיו של עד-ראיה

הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מלוצק

מעט האנשים אשר השתתפו זה עת הטקס הנחת אבן הפינה לישיבה החדשה שתישא את השם "ישיבת פוניבז'" החלו להתפזר לבתיהם.

חיים, תלמיד בן ארבע עשרה, למד בישיבה קטנה ברוסיה, והיה בדרכו הביתה. הרכבת היתה אמורה להגיע לתחנה ביום חמישי אחר הצהרים ובה היה עליו לנסוע לביתו, בעירה קטנה בפולין. חיים ידע שגם אם תגיע הרכבת בזמן הוא יגיע לביתו רק כמה שעות לפני שבת.